משפחה וחברים
רן נולד בחיפה בבית הוריו דוד ואסתר גרד ברחוב דרך הים שעל הכרמל.
בתחילת שנות ה-50 עברה המשפחה להתגורר ברמת גן ורן למד בבית הספר יהלום שברחוב הרואה והיה בן המחזור השני בבית הספר.
לאחר סיום בית הספר היסודי עבר רן ללמוד באורט טכניקום שבגבעתיים ומשם המשיך לשירות צבאי בחיל השריון.בצהל שירת רן כנהג טנק שרמן והיה שותף במלחמות ישראל באופן פעיל מאוד ובחזיתות רבות איבד הרבה חברים.
סיפוריו מתקופת הצבא מהדהדים בראשי עד היום, ההפגזות בתעלת סואץ, התמרונים מול הרמטכל באחד הביקורים של הרמטכל בגדוד וימי המילואים הרבים אותם חווה עם חבריו לגדוד.
לאחר שירותו הצבאי נסע רן ללימודים בפילדלפיה ובילה שם 7 שנים, במהלך שהותו שם גם עבד בקונסוליה הישראלית ויצר קשרים וחברים רבים בשל אופיו הידידותי, חיוכו הכובש ועיניו הירוקות.
כשחזר לארץ החל לעבוד עם אביו דוד זל שהיה בכיר רואי החשבון ברמת גן וגם מזכיר העיר לצידו של קריניצי.
רן לא הסתדר במקצוע ששיעמם אותו ופנה בסיבוב חד לעבר עסקים שונים, בינהם ייבוא של ציוד רכיבה מארהב וגרמניה ושותפות בחוות סוסים במושב סתריה עם ישראל וייסמן זל.
השניים הסתדרו יפה וניהלו עסק חלוצי בתחום רכיבת הסוסים בארץ.
בתחילת שנות ה-70 הכיר רן את אשתו לשעבר אדית והם נישאו.
בשנת 1971 חודש יוני נולד בנו היחידי דרור.
לאחר 7 שנות נישואים השניים התגרשו ומאז רן לא נישא בשנית.
במהלך נדיר לאותה תקופה 1978 רן קיבל חזקה על בנו דרור וגידל אותו לבדו.
רן המשיך לעסוק בעסקים שונים ומגוונים, תיווך של נכסים, ייבוא של חומרי PVC לארץ ובשנותיו האחרונות חבר אל דודו אורי טל ושניהם שיווקו שמן זית מהגליל למוסדות, בנקים ומסעדות.
רן היה אבא למופת, הוא גידל אותי וליווה אותי כשחקן כדורסל לכל משחק ולאימונים רבים, משמש כאוהד, כמאמן וכאבא כשצריך.בשנת 1993 לאחר סיום שירות הצבאי שלי עזבתי למכללה בארהב ולמשך שנתיים תמיכתו האישית, הכלכלית והאהבה אותה קיבלתי ממנו החזיקה אותי נחוש והחלטי.
כשחזרתי לארץ בשנת 1995 ועזבתי את הקן של אבא הוא עבר להתגורר עם אימו שהייתה אז בשנות התשעים לחייה.
אבא חי עם אימו עד יומה האחרון בשנת 2005 בהיותה בת 97 .
אבא היה אדם מאוד חברותי, היה אוסף סביבו הרבה חברים ומזמין אליו באופן סדיר לארוחות בוקר מדי פעם עם שולחן מכל טוב.
רן אהב לבשל והיה ניכר בו שהוא אוהב אוכל ואוהב לאכול.
סיפוריו על אופן הכנת צלי בתנור או ממולאים היה יכול להימשך דקות ארוכות והתיאורים היו כל כך חזותיים עד כי הרגשת כאילו אתה מתבונן בנעשה.
בשנת 2008 רן עשה צעד אמיץ מאוד, לאחר היכרות אינטרנטית עם גו'סלין מהפיליפינים ושיחות דרך סקייפ רן נסע לבקר ולפגוש את גו'סלין.הוא פגש מספר נוסף של בחורות בטיולו פיליפינים שערך כחודש אך זה סיפור אחר.
כשחזר לארץ החל לפעול על פי יכולותיו הנחושות והכין את כל הניירת הדרושה כדי להביא את גו'סלין לארץ כבת זוגו לחיים.
גו'סלין הגיעה לארץ ב-2009 ונכנסה לליבו ולליבנו, היא הייתה אשה נאמנה, טובת לב ואהבה את אבי בצורה נערצת.באוקטובר 2009 נולדה לרן נכדתו הראשונה, איה אסתר גרד, שהייתה עבורו פסגת האושר.
אבא פינק אותה ביקר אותה תכופות והיה מספר על כל שטות ומעשה קטן שעשתה בגאווה לכל חבריו בבקרים בהם ישבו בבית הקפה ברמת גן.
את רן ליוו חברים מבית הספר היסודי, מהתיכון ומהצבא וכולם אהבו לבלות במחיצתו.
בפברואר 2012 התגלה סרטן מסוג מלנומה בדרגה רביעית אצל אבא.
תגלית עצובה זו הכתה בנו קשות מאחר ומאחוריה עמדה בשורה כי זמנו קצוב מאוד.
לאחר תמיכה מדהימה מגו'סלין אישתי שירי ואנוכי רן נכנע למחלה הנוראית ונפטר.
רבים ממשפחתו וחבריו באו ללוותו בדרכו האחרונה בבית הקברות של זכרון יעקב שם טמונים הוריו, סבו וסבתו ומשפחתו הגדולה שהיו ממייסדי זכרון יעקב.
אבא עבורי היה העוגן, המופת והשמחה בחיי.
הוא תמך בי בכל חיי ולכל שביל אליו פניתי הוא היה מאחוריי, שומר, דואג ומחזק.
חיוכו הנצחי לנגד עיניי יום יום וקולו עדיין באוזניי.
יהי זכרו ברוך.