ערן זולדן

בן רבקה (ריקי) ושמואל (שמוליק). נולד ביום ט"ו בתשרי תשמ"ה (11.10.1984) ברעננה. אח ליעל.

ערן גדל והתחנך ברעננה. את ראשית חינוכו קנה בבית הספר הקהילתי לאמנויות "יחדיו", שם יצר רושם של "ילד חייכני עם זוג עיניים חומות גדולות ופעורות - לבלוע את העולם, להתנסות בכל דבר, להשיג כמה שיותר, השמים הם הגבול," כפי שמספרת שרה כרמי, המחנכת הראשונה שלו. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "רימון", ובבית הספר התיכון "אוסטרובסקי". ערן למד במגמת מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים, וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 2002.

רחב אופקים היה ערן וסקרן, ועסק במגוון רחב של פעילויות ספורטיביות, מוזיקליות, חברתיות ואחרות. הוא אהב את הים, מכוניות, מחשבים, טלוויזיה, מוזיקה, ספרים, מסעות וטיולים, ספורט ואתגרים בלי סוף. כבר בגיל תשע זכה במדליית זהב באליפות ישראל בשחיית "פרפר". הוא עשה חיל גם בטניס, בסיף, ברכיבת אופניים, בסקווש, בירי מעשי, בהוקי, בריצה ובסנובורד, אך הצטיין בעיקר בענף השיט, כגולש רוח.

בד בבד עם עיסוקיו הרבים בספורט, למד ערן במשך שתים-עשרה שנים ברציפות במרכז המוזיקה העירוני שברעננה. הוא ניגן בקלרינט, תופף על תופים ופרט על גיטרה, והיה חבר בהרכבים מוזיקליים ובתזמורת הנוער העירונית.

בגיל שתים-עשרה החל ערן לגלוש בגלשני מפרש בקבוצת "הפועל תל-אביב", ובהיותו בן חמש-עשרה היה לחבר בנבחרת הנוער של ישראל. במסגרת זו השתתף בתחרויות בין-לאומיות בארץ ובחוץ לארץ, בדגמי "אלוהה" ו"מיסטרל", והגיע לצמרת העולמית בתחום שיט גלשני המפרש.

ערן השיג את כל שרצה - ותמיד שאף לעוד. אדם של נתינה בלתי מתפשרת, מוקף חברים, מצחיק, בעל חיוך שובה לב. הוא ידע לתת הרגשה טובה לכל מי שנמצא סביבו, ועורר את הרצון לשהות במחיצתו: "משכין שלום בין כולם ומרגיע את הרוחות (תרתי משמע) עם איזו בדיחה טובה. נוכחותו הייתה משכיחה את כל הצרות," מסבירה שירי.

יותר מכול אפיינה את ערן דבקותו במטרה: "אם מתאמצים, מצליחים" - נהג לומר. "הוא אף פעם לא נשר בדרך. הייתה לו אמביציה גבוהה," מעידה אמו. והוסיף אחד מחבריו: "מה שערן לא אהב הוא עשה טוב, ומה שהוא אהב, אף אחד לא עשה טוב ממנו."

כבנעוריו כן בבגרותו, ערן דרבן את החברים לטיולי אופניים וטרקטורונים. על ההצעה שקיבל מהצבא - להצטרף לקורס טיס של חיל האוויר - החליט לוותר, מאחר שלא תכנן לשרת בצבא במשך שנים ארוכות. כפיצוי פנה לקורס טיס אזרחי, וצבר מעל מאה וחמישים שעות טיסה במטוסים מסוג חד-מנועי ודו-מנועי. חבריו נהנו גם הם מ"שיגעון הטיס" שלו ולא אחת הוזמנו לטוס עמו. בתקופת חייו האחרונה החל ערן ללמוד טיס במסוקים וארובטיקה, ומבחינתו - השמים לא היו הגבול.

עם גיוסו, ב-3.4.2003, זכה ערן למעמד של "ספורטאי מצטיין" בגין הישגיו הבין-לאומיים בשיט, אולם הוא החליט להתגייס ל"שייטת 13", וממנה המשיך לסיירת הצנחנים. משם עבר ליחס"ר (יחידת סיור) צנחנים, ושימש קשר מג"ד היחס"ר ביחידת "שרף" שבעוצבת "שפיפון". שאיפותיו של ערן לא ידעו גבול.

ביום ו' בכסלו תשס"ה (19.11.2004) יצא ערן לטיסה עם חבריו צבי פז ונמרוד גרשוני. השלושה המריאו משדה התעופה שבהרצליה במטוס קל מסוג "פייפר אצטק" דו-מנועי. סמוך לשעה 13:45 כבה המנוע הימני של המטוס. המטוס איבד גובה וצנח במהירות, והתרסק בשטחים הצמודים למושב אמץ, בשדות שבין הקיבוצים העוגן והמעפיל שבעמק חפר. ערן, צבי ונמרוד נהרגו במקום.

ערן קיפד את חייו בעת שעשה את הדבר האהוב עליו, והוא הטסת מטוס. במותו באו אל קצן עשרים שנות חיים מלאות לימוד ופעילות, התנסויות, חוויות והישגים. "ערן היה ילד מאושר," אומרת אמו ריקי. "היו לו ילדות ונעורים מאושרים. עשרים שנות חיים מלאות ועשירות. הוא תמיד מיהר. הוא רצה להכיל ולהספיק הכול. כאילו ידע שאין לו זמן."

סמל-ראשון ערן זולדן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שברעננה. מאות רבות ליוו אותו בדרכו האחרונה, ממאנים להאמין. הוא הניח אחריו הורים ואחות. לאחר שנטמן הניחו חבריו על קברו צדפים וחול מהים שאהב כל כך.

אסון התעופה שבו נהרגו ערן וחבריו סוקר בהרחבה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. רבות נכתב על ערן, שנגע בלבם ובחייהם של רבים כל כך. איגוד התעופה הכללית בישראל הקדיש לנספים דפי זיכרון באתר האינטרנט שלו.

אוהביו של ערן הקימו לזכרו אתר הנצחה באינטרנט. באתר מופיעים, בין היתר, סיפור חייו, תמונות רבות, סרטונים בכיכובו של ערן, ספר אורחים ועדכונים על אירועים לזכרו. כתובת האתר: http://www.eranzoldan.org.

אירועים רבים שהפכו למסורת שנתית מתקיימים מדי שנה לזכרו של ערן ומנציחים את שמו: תחרות ארצית באקדח סטנדרטי המתקיימת במטווחי "אמפריאל" שבשוהם; אליפות ישראל לנוער בגלשני מפרש המתקיימת במרינה שבתל-אביב; אירוע "אביב מוזיקלי" המתקיים במרכז המוזיקה העירוני שברעננה; יום החינוך הגופני הבין-לאומי שנערך מדי שנה בבית הספר הקהילתי "יחדיו".