עידו הרוש

עידו הרוש הי”ד, בן 21.

בן לשלהבת ויניב,

ואח לרותם ועדיה.

גדל והתחנך במצפה רמון, בוגר בית הספר "תיכון השלום" ובנוסף בוגר במכינה הקדם צבאית מנשרים קלו.

עידו גדל במשפחה מסורתית, הביע עניין ודגל בנושא הציונות. עידו ראה את הציונות כערך עליון וערך זה הוביל ואפיין את עידו ואת השיח שלו.

 עידו היה תולעת ספרים, הוא אהב לקרוא ז'אנרים וסופרים שונים ומגוונים כגון- אשכול נבו, מתח,חנוך דאום, ביוגרפיות ומותחנים שונים, בייחוד של אנשי צבא.

עידו היה ידוע כאדם דעתן ואחד שעומד על העקרונות שלו והדעות שלו, גם כשהיה במיעוט, לכן היה ניתן לראות שהוא היה מאוד חדור מטרה והתמיד בדברים שעשה.

יחד עם זאת שעידו היה דעתן הוא הצליח גם לגעת בכולם, לשים לב לכולם, הוא היה חברותי כל כך- שכל סופש היה בוודאות מסתיים במפגש עם חבריו מהמכינה, ממש בשנייה שהגיע הביתה.

עוד תחום שמאוד עניין את עידו הוא תחום המכוניות- אחד החלומות שלו היו לעבוד קשה ולהשיג רכב מסוג שברולט קאמרו.

 עד אז עידו בינתיים הסתפק בתחום הגרוטראלי (השמשת רכב פרטי מגרוטאה לרכב שיעבור מסעות בשטח)- והפך רכב ישן לרכב שטח.

עידו מגיל צעיר ממש אהב את עולם הצבא והנשק, המשפחה מספרת שבטיול בר מצווה לארצות הברית, עידו ואבא שלו הלכו להתנסות במטווחים, שם עידו התגלה כצלף לא רע.

עידו אהב לטייל, אהב מאוד לשתות יין, ותמיד הייתם מוצאים אותו עם כוס בירה ביד.

עוד אהבה גדולה של עידו הייתה הטנק, עידו גדל על מורשת הקרב של שריון.

עידו בערכיו האמין כי צריך לחזק את הגדודים ולכן כחלק ממורשת הקרב והערצתו לאביגדור קהלני, יצר גרעין לטובת גיוס שריון יחד עם חבריו למכינה. 

בשירותו כמו בכל דבר בחייו עידו עשה הכי טוב, ולימים הפך למפקד טנק.

בשבת השחורה ה 7/10 מחבלים פרצו למוצב יפתח שנמצא בזיקים, שם עידו נכח באותו הזמן.

כאשר נודע לעידו על חדירת המחבלים הוא יצא מחדרו ורץ עם מכנס קצר, כפכפים ורק עם הנשק האישי, בלי ציוד לעבר שער הכניסה לבסיס.

תוך כדי עידו ניהל את הלחימה, והכווין אליו בזמן שעמד חשוף רק על מנת לקבל תמונת מצב מדויקת של מקורת הירי.

נעמה, מש״קית הת״ש, הספיקה לכתוב בקבוצה המשפחתית שהרוש הגיע להציל אותה. היא צילמה אותו חצי גוף בזמן שהוא ירה על המחבלים.

בנוסף מפעיל הD8  במוצב מעיד על כך שעידו צרח עליו לחזור לחדר משום שיש מחבלים , ואז הוא רץ לש"ג ובכך הציל את חייו וחיי חבריו...

עידו גם בנופלו וגם בחייו לא היסס לעזור כשצריך ותמיד היה הראשון לעזור כמו שהיה עוזר לחבריו, וגם ברגעים הקשים ביותר לשים אותם לפניו.

 עידו נלחם בגבורה והצליח להציל יחד עם מפעילי D8 מספר רב של חיילים וחיילות ולהרוג כ-5 מחבלים.

לנצח גבורתו בליבנו. 

 משפט שלו שממש מאפיין אותו והולך איתנו אחריו :

״היום ארוך והחיים קצרים, נצלו אותם ואל תשכחו להנות בדרך״