סבא כדיר (ספיר) זגדון

אנו יודעים שאף מילה שנכתוב כאן לא תוכל לתאר את סבא שלנו כפי שהיה... בדרך כלל שמספידים/או מספרים על אדם נוטים לספר ולשבחו ולא תמיד זה תואם את המציאות, במקרה של סבא אין ביכולה של מילה להביע את גדולתו המיוחדת...! סבא כדיר זגדון זל, בן מנחם ודיאמנטה. נולד ביום יג בניסן תרצט (15.5.1939) במדנין שבתוניס.  בן לפני בת הזקונים מתוך שמונה ילדי המשפחה. סבא גדל במדנין, ילד פיקח וחכם, מלא חן ושופע שמחת חיים ועם זאת עדין ורגוע. כבר בילדותו ראו בו את כח הנתינה טוב ליבו, הוויתור, הענווה והדבקות באמת.  סבא למד את שנות לימודיו הראשונות בכותאב (חדרי לימוד ליהודים) בעיר. סבא השקיע מרץ רב בלימודיו. סבא תמיד אהב ללמוד להחכים ולדעת עוד ועוד... בכל תחומי החיים , הלכה, רפואה, מדע וכו'. בהמשך למד אצל רבו ר' רפאל כדיר צבאן זצל (יש תמונה בספר על הרב רפאל כדיר צבאן). סבא זכור כשקט ורגוע ועם זאת כחכם שבחבורה מתוך רצון להצליח עד כמה שיותר ללמוד וליישם, הוא ניסה תמיד להבין את החומר לעומקו- והכל מתוך ענווה ופשטות... מאוחר יותר למד אלקטרוניקה שם למד איך לתקן, אך למרות זאת הקפיד שהדבר לא יפגע לו בהישגיו הלימודיים-בתורתו. כל מטרתו בהקמת העסק היה מקור פרנסה לביתו. בשנת 1962 בגיל 22 לאחר נישואיו עם סבתא בחריה רחל היקרה שתחיה... עלו לארץ ישראל, סבא בחר להשתכן בטבריה מפאת היותה עיר הקודש (ניתנו לו מס' ערים לבחירה) וכן להיות עם קרוביו שהיו בארץ קודם, בתחילה היו בשכונת אחווה שבטבריה, שם נולד הבן הבכור אלישע, ואחכ עברו לשיכון דייגים ושם התרחבה המשפחה וזהו הפך למשכנם. סבא לא רצה לעזוב את השכונה מאחר ובעשר אצבעותיו בנה בית כנסת – בית מקדש מעט, אותו טיפח שמר כיאה לביתו של ה'. סבא לא חדל מהשקעה בבית הכנסת מפעילות פיזית של ניקיון, בפסח ובימי שישי למען המתפללים, בחגים וכל זמן דאג למניין, לנוחות, ולאיכות, כספים שמשכן משלו למען אחזקת ורכישת הקרקע. סבא קרא לבית הכנסת תפארת צבי על שם הרב צבי דידי זצל, ידיד נפשו שאהב מאוד, הרב צבי דידי זצל נפטר גם הוא מן המחלה, והזדכך בייסורים קשים. סבא כדיר זל היה איש מופלא כסבא, אבא, בעל וכמובן כאדם מיוחד שאהב לעזור לכל אחד. כל מי שהכיר אותו למד והבין במהרה כי הייתה זוהי זכות גדולה להיות במחיצתו וכמה גדולה האבדה וכמה הכאב כל כך מר. סבא אהב, כיבד, לימד, חינך, יעץ, תרם ועשה המון למען כולם. כל אדם פשוט שהכיר את סבא, הן מעסקיו והן מפגישתו בבית הכנסת העריך והרגיש כי סבא ממש כאבא בשבילו , למרות שלא היה בניהם שום קשר דם. סבא היה איש שבמהלך כל חייו דאג לעזור לנזקקים, לאמץ כל אדם, וכמובן לדאוג במסירות למשפחה. את כל מעשיו עשה סבא בצנעה בלי לפרסמם ולהתפאר במעשי החסד הגדולים שלו. (סיפורים שנודעו לנו בימי השבעה). בין הדברים החשובים לו ביותר זו המשפחה והבית הכנסת כמובן. פעמים רבות כשהיינו מבקשים מסבא לבוא לבקר בשבתות ללא סיבה של אירוע מיוחד סבא היה עונה, כי דואג הוא מי ידאג במקומו לבית הכנסת, ולכן סבא היה יוצא לשבתות מביתו רק כשהיה אכן הדבר כרוך בשמחה משפחתית. סבא אף פעם לא חשב על עצמו הוא תמיד חשב על הסובבים אותו ועל מה שיעשה לנו טוב. תמיד חייך וקיבל כל אדם במאור פנים. אהב לעזור לכל מי שהיה זקוק, בכל שעה ובכל עת, אהב תלמידי חכמים וכיבד אותם עד מאוד!, עבד ביום ולמד תורה בכל הזדמנות. גם כשהיה חולה אף פעם לא התלונן ולא ביקש עזרה.. סבא אדם שרגיל לעזור לסייע לאחרים , הרגיש רע בזאת שכעת בני המשפחה מסייעים לו וכביכול מבטלים מזמנם למענו. והוא אינו יכול להשיב להם כגמולם, ולכן תמיד היה מברך ה' יתן לכם את שכרכם. בשנים האחרונות עם התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה, מעבדתו של סבא הפכה להיות כמעט ללא שימוש, אנשים העדיפו לקנות מסך חדש מאשר לתקן בעלות של רבע או חצי ממחיר חדש. בעיה זו הכאיבה לסבא בראותו כי העסק אינו מניב פרנסה , ודאגתו הייתה רבה על בנו(אבי) שעבד איתו ועל זה שאין לו פרנסה מספקת, הוא ירד יום יום תמך עבד איתו ועזר לו ,סבא ניסה לחשוב על רעיונות יצירתיים כמו שרק הוא יודע להמציא... אך לא עלה בידו, והעסק המשיך לרדת מדחי לדחי... מתחילת חודש אייר (2011) סבא החל להרגיש ברע. סבא היה מרבה לשתוק וזו הייתה דרכו. יום לאחר החתונה של הנכד השני (יעקב טויטו) שאז כבר היה קשה לו מאוד הלך לבדיקות בבית החולים פוריה שם זימנו אותו לבדיקת CT ביום שישי, ולאחר הבדיקה נמצא שהוא חולה בסרטן. לצערנו גילו לסבא גידול סרטני בזנב הלבלב, מקום שהסיכויים לחיות הם 3-6 חודשים בלבד... מאז שמגלים את הגידול. סבא לשמחתנו הוכיח לנו שבזכות התפילות ראינו אריכות ימים... בחודש אלול סבא איבד דם רב מגופו מאחר וגרורה של המחלה פגעה לו בעורק הראשי, הזעיקו בלילה את בני המשפחה כי חשבו שזה הסוף.... וממש בנס הוצל על ידי צנתר שזימנו באופן יוצא דופן, סבא לא שכח לאחר חזרתו הביתה לשלוח מכתבי תודה לכל הרופאים – שליחי ה', ולא הפסיק לומר שאין יותר חזק ומועיל מתפילות!! לסבא הייתה אמונה גדולה, כל הזמן הוא היה ממלמל פסוקים מהתנך, סבא היה בעל זכרון עוצמתי, כל פסוק בתנך הוא ידע להמשיך ולומר לפחות פירוש אחד, ולספר עוד הרבה דברים, לחדש חידושים, להמציא חידות וגם להביא דוגמאות. בתקופת היותו בבית החולים בגלל אותו מקרה, סבא לא הסכים שסבתא תבוא לבקר אותו, כי לא רצה שתראה אותו כך ותצטער מאוד, אבל לא היה עובר יום שבו לא דיבר איתה לפחות מס' פעמים. ובהם הוא מרגיע אותה כי יהיה טוב. הטיפולים הכימותרפיים שקיבל עזרו מעט ולאחר מכן המשיך לטיפולי הקרנות בבית החולים האיטלקי בחיפה. יותר מחודש הוא טופל שם... ואנו במסירות ומתוך רצון ואהבה עשינו תורנויות מי יהיה עם סבא... קצת לפני שסיים את הטיפולים ביקש מאחד הילדים שילך לרב, הרב אמר מה לעשות ... ועשינו. היה מפגש משפחתי שהוא היה בעצם המפגש הגדול האחרון עם סבא (אומנם סבא היה בבית אך כולם הלכו לראות אותו ...) בתקופה זו נראה,כאילו חזרו לסבא החיים... המצב קצת השתפר ואחרי שבוע וחצי הוא סיים את טיפולי ההקרנות. לאחר שבוע אמרו לו שימשיכו לו את הטיפולים הכימותרפיים לאחר שהתחזק יותר.. סבא לא סבל הרבה לפי דבריה של אחת המנחמות אך בחודש האחרון לחייו הוא סבל ולדעתי הוא הרגיש שזה הסוף מי שביקר אותו בטיפוליו האחרונים בבית החולים האיטלקי שמע איך הוא מדבר על הסוף שלו, ועל כך שהעתיד שלו כבר הסתיים, והצער הגדול שלו זה הפרידה מהתורה הקדושה. בליל ט"ו בשבט הוא ישב מעט עם כולם ואז אמר שקשה לו והלך לחדרו... בלילה חש ברע... ויום למחרת אחרי שהגיעה אחות לבית היא נתנה הפנייה לביה"ח לקבלת עירוי. כולם חשבו שזה יהיה פחות מיום... בשעות הערב ירד סבא בכוחות עצמו לרכב של אסף בנו שלקח אותו לביה"ח... האחות אמרה לו שבגלל מצבו הוא צריך להישאר למעקב 24 שעות סבא מאוד לא רצה אך לא הייתה הרבה ברירה... אבי נשאר עם סבא למשך הלילה, כשהוא מתאר שסבא כל הלילה לא יכול לישון מכאבים נוראים בשלב מסוים סבא אמר לאבי בוא נשתה אנשור... אבי וסבא שתו, וסבא ביקש לקום לשירותים, (סבא עד הרגע האחרון היה עצמאי ביותר), כשאבי ראה שהוא חוזר הוא קם לתמוך בו הם פסעו מס' צעדים ולפתע אבי חש כי סבא נופל מידיו הוא הביא כסא שהיה קרוב אליו והחל לצעוק אבא, אבא, וקרא במקביל בצעקות לרופאים, הצוות הרפואי ניסה לעשות החייאה, ולאחר כ20 דקות לא נותר אלא לקבוע את פטירתו של סבא היקר.... "ובלילה ההוא בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר החזיר סבא את נשמתו לבורא עולם!" סבא נפטר בגיל 73 .ביום חמישי לפנות בוקר ט"ז שבט תשע"ב 08/02/2012 תשעה חודשים הוא נלחם במחלה הנוראה הזאת שקטעה לנו את השלוה והשגרה ולו את החיים. לא האמנו שכל כך מהר נצטרך להיפרד ולהגיד שלום. האמת שלא ממש הספקנו לומר שלום.... סבא תמיד שמח לראות ולהיות, ולייעץ לכל אחד מאיתנו. הרבה דברים שעשינו בקשנו שסבא ייעץ לנו. ומה עכשיו? מה יהיה? מי ימלא את מקומו של סבא היקר ז"ל ? עכשיו הוא נמצא קרוב מאוד לליבנו , ובפרט במעשינו, כל מעשה נשתדל שיהיה טוב ויעלה את נשמתו מעלה מעלה עד כסא הכבוד. בכל ברכה, מעשה חסד, נזקוף לעילוי נשמתו של סבא היקר. במחשבותינו, ובכל צעד שאנחנו עושים נותר לנו רק לדמיין. מה הוא היה אומר, את החיוך שלו, ולנסות להרגיש אותו איתנו אפילו שזה קצת רחוק. אנחנו יודעים שסבא שם למעלה משקיף ודואג לנו ומליץ טוב בעדנו. כמובן שסבא לא המשיך את הטיפולים כיוון שהמוות הפתאומי שם קץ לייסורים המתמשכים שסבל מהם בחודשים האחרונים שקדמו לפטירתו. הא נקבר בבית-העלמין "הזורעים" שליד טבריה. ולנו לא נותר אלא רק לשמר את מיוחדותו ודמותו של סבא, לסבא היו הרבה מידות טובות, הבה ונקח על עצמנו ממידותיו הנאצלות, ונעבירם הלאה, לדורות.... תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ת.נ.צ.ב.ה. יהי זכרו ברוך! סבא היה בן 73 במותו והותיר אחריו אשה, 8 ילדים- 4 בנים ו4 בנות, 2 אחיות אח, נכדים ונכדות לרוב ונין אחד שהיה בבריתו במסירות נפש למרות חוליו ובזמן הטיפולים הקשים. אנו מודים לקב"ה שזכינו להיות במחיצתו של סבא זה – היקר באדם!! יום הלוויה- ט"ז בשבט, תשע"ב 08/02/2012 יום תחילת השבעה יום חמישי, תשע"ב 08/02/2012 יום סיום השבעה יום רביעי, כ"א בשבט, תשע"ב יום השלושים שבת, ט"ז אדר, תשע"ב (הוקדם בגלל שבת ופורים ליום שלישי י"ב אדר) בעז"ה נזכה לביאת גואל במהרה בימינו ולתחית המתים אמן!!!!