בן אריאלה וצביקה, נולד ביום כ"ט בחשוון תש"ם (18.11.1979) במושב עין יהב שבערבה. אמו נזכרת בימיו הראשונים כתינוק: "מיד הרמת את ראשך כלפי מעלה, הבטת סביב ונהמת בחוסר הנאה על הצפוי לך".
בן שלוש נסע נועם עם הוריו ואחיו יזהר לפורטו ריקו, שם חיו שלוש שנים. בגיל שש הגיע עם משפחתו לכפר סבא, העיר שבה התגורר עד סוף שירותו הצבאי. הוא למד בבית-הספר היסודי "גולדה מאיר", בחטיבת-הביניים "שז"ר" ובבית-הספר התיכון "היובל" שבעיר. הוא אהב לבלות עם חברים, תופף על תופים ומגיל שש-עשרה ועד שמונה-עשרה התאמן במכון טקוואנדו. עוד אהב נועם לשחק כדורגל ונהג לצפות במשחקים. כמו אביו, אחיו, דודו ובני הדודים, היה אוהד מושבע ונאמן של קבוצת "הפועל תל-אביב".
נועם התגייס לצה"ל בסוף חודש מרץ 1998 ובחר לשרת בחיל השריון. החלטתו זו באה לו בטבעיות; אביו היה סגן-מפקד גדוד שריון במילואים ודודו היה מפקד גדוד מילואים באותו חיל. נועם עבר קורס מפקדי טנקים ושירת כמפקד טנק בפלוגה מבצעית בחטיבה "שבע". בשמונת החודשים האחרונים לשירותו הצבאי שימש כרב-סמל פלוגתי.
עם שחרורו, במרץ 2001, למד נועם לבחינה הפסיכומטרית ועבר אותה בציון של 738 נקודות. באוגוסט 2001 נסע לעבוד בארצות-הברית ולאחר מכן הגשים את חלומו לטייל לאורכה ולרוחבה של יבשת דרום-אמריקה. יחד עם שלושה חברי ילדות ערך מסע מאלף בברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, בוליביה ופרו. לאחר שבעה חודשים, שב לארצות-הברית ושהה שם עוד זמן מה. באוקטובר 2002 חזר לרעננה והתגורר עם אביו ובת זוגו.
נועם היה אדם חם, יוצר קשרים ומשפחתי מאוד. הוא אהב להגיע לבית סבו וסבתו שבאלוני אבא, לאכול ממאכליהם, לטייל בגבעות ובשדות ולהיפגש עם בני דודיו. גם עם בני משפחתו האחרים שגרים בבאר טוביה אהב להיפגש, נהנה מהחום, מהאוכל, ממשחק הכדורגל ביום העצמאות ומוויכוחים עם דודים, דודות ובני דודים. משהתגרשו הוריו, יצר קשרים טובים עם בני זוגם החדשים.
נועם הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה ומדעי המדינה, רכש ידיעות רבות בהיסטוריה והתעניין בפוליטיקה. הוא למד את העבר שכן רצה להבין את ההווה ולשפר את העתיד. היה לו חשוב לברר מה תפקידו כפרט בעולם וכיצד הוא יכול לתרום למען החברה שחי בקרבה. בגיל צעיר הגיע לתובנה כי מבנה חברתי הוא מילת המפתח לשיפור חיי האדם כפרט ובחר בעולם הכלכלה ככלי המשמעותי ביותר להשגת יעד זה.
בשנת 2003 החל נועם ללמוד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל-אביב. בתקופת לימודיו בחר לגור עם חברו מילדות בדירה שכורה בתל-אביב.
בקיץ 2004 נסע עם סבא שמעון, אחיו יזהר ועוד שלושה בני דודים לביקור בכפר הולדתו של סבו בדרום גרמניה.
המשפחות של הסבתא (מצד האם) והסב (מצד האב) הושמדו בשואה ורק בודדים ממשפחות אלה נשארו בחיים.
נועם היה אינטליגנטי ואנרגטי, אהב את החיים ושאף להרמוניה עם אנשים, חברה וטבע. בשנתו השנייה באוניברסיטה נטל חלק בפעילות עמותת "נובה" - ניהול ואקדמיה בשירות הקהילה. "נובה" מתמחה בהקמת והפעלת צוותי ייעוץ של סטודנטים, בשילוב הנחייה צמודה של אנשי עסקים ואקדמיה. כאדם שחיפש לעצמו אפשרות להשפיע על המבנים החברתיים והכלכליים של עולמנו, שמח שבתוך זרם העבודות, הסמינרים והמבחנים, פגש בעשייה חברתית בעלת ערך מוסף שבאה מתוך נתינה וראייה אופטימית של העתיד הפרטי והכללי.
במהלך שנת הלימודים השלישית נועם למד גם את יסודות הביטוח וספרדית. בחופשת הקיץ תכנן לנסוע לספרד, לעבוד ולתרגל את השפה.
בראשית חודש אוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, קיבל נועם "צו שמונה" וגויס לשירות מילואים בחטיבת טנקי "מרכבה". יומיים לפני גיוסו מלאו שלוש שנים ללימודיו באוניברסיטה; הוא התקבל ללימודי סטאז' במשרד גדול ויוקרתי לראיית חשבון בתל-אביב וציפה להתנסות הבאה בחייו. סיפר אביו צביקה: "בשעת בוקר יום רביעי שעבר, קיבלת שיחת טלפון מהצבא. בלי להוציא מילה, התחלת להתארגן ליציאה למלחמה. הבאתי לך את המדים, הנעליים, הגומיות וכל מה שצריך. רק כובע שכחת. ביקשת שאלך לסופר ונתת לי רשימה ארוכה. יצאת לקרב עם תיק 'מדוגם'. לקחתי אותך לנקודת האיסוף ונפרדנו בחיבוק ונשיקה. ... בשיחות הטלפון שלנו בשבוע האחרון, נשמעת לי מלא מוטיבציה ועם מורל גבוה. אין ספק שעודדת אותי מאוד בשיחות אלה. נתת לנו להרגיש כי אתה חסין כנגד טילים ומטענים...".
ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006) נפל נועם בקרב בדרום-לבנון. טיל נ"ט פגע בטנק שבו נע עם חבריו בכפר עייטה א-שעב שבגזרה המערבית. עמו נפלו שלושת חבריו לטנק - סרן גלעד שטוקלמן, רב-סמל ניר כהן ורב-סמל נמרוד שגב.
נועם היה בן עשרים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
על גופו של נועם נמצא פתק בכתב ידו, מוכתם בדמו, ובו ציטוט מהסיפור "כיצד נפטרתי מחמש מאות ספרים" שבספר "הסימפוניה הגמורה" של אאוגוסטו מונטרוסו: "מכמה אמיתות מתחמק בן אנוש בעוד הוא מכלה את מכסת החיים שהוקצתה לו? האין אמת על פחדנותו אחת העיקריות? כמה התחכמויות כוזבות אתה נוקט יום יום כדי להסתיר מעצמך את העובדה שאתה פחדן".
אוהביו של נועם הפיקו חוברת לזכרו ובה מכתבי פרידה, הספדים ותמונות מתחנות שונות בחייו.
על קברו של נועם נחקקו המילים: "בננו, נכדנו ואחי האהוב, חד מחשבה, מקסים, כנה ומיוחד".