משה אברהם רוזינאי
זכרון

אודות

לידה

לידה

7 בינואר, 1926

מקום לידה

ישראל

תל אביב

נפילה

נפילה

16 באוקטובר, 1948

מקום פטירה

משפחה וחברים

גבעת שמואל יד לבנים

אתרים קשורים

משה אברהם רוזינאי

1926-1948

בן חיה-מרים ואליהו, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ו (7.1.1926) בתל-אביב. אביו היה נצר למשפחת רבנים-גאונים. ההורים התגוררו בגבעת שמואל שליד בני ברק מיום היווסדה של שכונה זו. במרוצת השנים שכלו שלושה מחמשת בניהם ונשארו להם רק שניים: משה-אברהם ואחיו יהושע. משה-אברהם למד בבית- הספר "ביאליק" בתל-אביב ואחר-כך המשיך בגימנסיה "גורדון". בנערותו עבד בדואר תל-אביב וגם למד את מלאכת הרפדות. מצעירותו היה חבר ה"הגנה" ומילא בה תפקידים אחראיים ומסוכנים. הוא עבר קורס חבלה, התמחה במקצוע זה והצטיין כמומחה לחבלה ולמיקוש. משה-אברהם השתתף בפעולות רבות: בהנחת מוקשים ובפירוקם, בפיצוץ גשרים וכבישים ובפירוק פצצות. בתקופת מלחמת-העולם השנייה התגייס למשטרת היישובים העבריים בסביבת מגוריו ושירת כנוטר בתחנת-הניסיונות של מכון ויצמן ברחובות וכשומר שדות ביישובים מבודדים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התמסר בחירוף-נפש לרכישת נשק והשתתף במבצעים שנערכו למטרה זו במחנה הצבא הבריטי הסמוך לשכונתו. כמעט לא היתה פעולה באותו זמן ש"משקה החבלן", כפי שכינוהו בחיבה, לא השתתף בה: ביעור כנופיות הערבים בשטחי כפר אונו, מרכז בעלי- מלאכה ושכונת רוזנבלום; פעולות חבלה בתוך שטח האויב (סלמה), שיבוש דרכי תחבורתו ומניעת התקדמותו ופירוק מוקשים ופצצות שהוטלו על-ידי האויב, ביניהן הפצצה הגדולה בת 120 ק"ג שנפלה ולא התפוצצה בסביבות רמת גן. כן מילא תפקידים רבים ושונים בפעולות סיור ומודיעין. עם הקמת צבא הגנה לישראל נתמנה סמל-חבלה ב"נפת העין" ואחר-כך באחד הגדודים בחטיבת "אלכסנדרוני". "משקה החבלן", הבחור הנאה, החסון והבריא, המלא ביטחון ואומץ, היה אהוב ונערץ על אנשי יחידתו בשל מסירותו הרבה לתפקידיו, נאמנותו לחבריו, עליזותו ונועם הליכותיו. הוא מילא תפקידים חשובים ומכריעים בשעת כיבוש שטחי הערבים (מחנה תל ליטווינסקי, תל השומר של היום) ובכפרים סאקיה, חיריה, כפר עאנה, יהודיה; וילהלמה, כפר-קאסם, אום-זרע ומגדל צדק; פוצץ את הכביש בקרבת ראש העין וכך נמנעה התקדמות העיראקים לעבר פתח תקווה; פירק חומרי-נפץ שהונחו על-ידי האויב בתחנת-השאיבה של ראש העין; פירק מוקשי אויב על דרך התקדמותה של יחידתו תחת אש צלפים, יומם ולילה, ללא בקשת חופשה. מפקדיו המליצו על העלאתו לדרגת קצין-חבלה. משנסתיימה המערכה בנפת ראש העין ביקש העברה ליחידה אחרת כדי להמשיך במילוי תפקידו במקצועו המיוחד. בינתיים ניגשה יחידתו לביצורם ומיקושם של המשלטים הכבושים בין מגדל צדק לראש העין. באותו יום לא היה בקו הבריאות ולמרות חומו יצא לפעולה, כי לא היה מי שייצא במקומו. אחרון המוקשים שהניח בסביבות משלטו התפוצץ בשעת עבודתו וגופו נתרסק ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.

הוסיפו זכרון אישי

טוען זכרונות...

רוצה לשתף את הזכרונות שלך?
רק משתמשים רשומים יכולים להעלות זכרונות לאתר וליצור אתרים חדשים.