בן שלמה ושרה זיכרונה לברכה. נולד ביום י"ג בטבת תשי"ח (5.1.1958) בפתח-תקוה במשפחה ברוכת-ילדים, מיוצאי-תימן. הוא היה הבן החמישי מתוך שישה ילדים, ומכיון שנולד בשנת העשור למדינה נקרא שמו: ישראל.

את ראשית לימודיו עשה ישראל בבית-הספר הדתי 'נר-עציון' שבפתח-תקוה. בד-בבד עם פעילותו בשבט ישורון של תנועת 'בני- עקיבא' עשה חיל בלימודיו היסודיים וסיימם בהצטיינות. הוא הומלץ לקבל מלגה להמשך לימודיו ויצא לחבוש את ספסלי ישיבת 'בני-עקיבא' שבכפר הרא"ה. בשנת-לימודיו השנייה שם נפגעה אמו בתאונת-דרכים ונפטרה. ישראל התגבר על הכאב, המשיך את לימודיו בדבקות ובהצלחה, וסיים את מסלול-לימודיו בשנת 1976.

בזכות סגולותיו התרומיות התחבב ישראל על-נקלה על חבריו ללימודים ולתנועה.

משהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, התלבט ישראל רבות בדבר קביעת עתידו. בתחילת נובמבר 1977 גויס לצה"ל ובמבדקים נמצא ראוי להצטרף לצוות-אויר, והוא אמנם השתוקק לעשות כן. אך בהשפעת אביו ויתר על רעיון זה והתנדב לחיל-הצנחנים. נתוניו הגופניים לא הקלו עליו לקבל את האישור לבחירה זו, אבל הוא התעקש עד שנענה. ישראל שיפר בהתמדה את כושרו הגופני ועמד באימונים המפרכים בחירוק-שיניים אך בהצלחה. גם את קורס-הצניחה עבר בשלום.

ישראל סיים קורס מ"כים, כשדרגת רב"ט על שרוולו. מעתה עסק בעיקר בהדרכה במסגרת חיל-הצנחנים. הוא היה חייל למופת. במשך כל שירותו לא נרשמה לחובתו שום עברת- משמעת או תלונה.

ביום בו השתוללו המחבלים ב'אוטובוס הדמים' על כביש החוף שהה ישראל בחופשה בביתו. הוא נקרא לשוב לבסיס ונמנה עם הראשונים שעלו לצפון, ולקחו חלק ב'מבצע ליטני'. תוך כדי כיבוש וטיהור של אחד ממעוזי המחבלים בכפר מרון-א-ראש שבדרום- לבנון נפל ישראל בקרב. היה זה ביום ו' באדר ב' תשל"ח (15.3.1978).

ישראל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אב, שלושה אחים ושתי אחיות.

המשפחה תרמה לבית-כנסת ספר-תורה לזכרו של ישראל.