יעל יקותיאל
זכרון

אודות

לידה

לידה

15 ביוני, 1996

מקום לידה

ישראל

תל-אביב

נפילה

נפילה

8 בינואר, 2017

מקום פטירה

משפחה וחברים

Memoriz Plus לורין קרניRomi Amram

אתרים חיצוניים קשורים

יעל יקותיאל

1996-2017

בת שלי ויעקב. יעל נולדה ביום כ"ח בסיוון תשנ"ו (15.6.1996) בתל אביב.

"יעל, שאנו קוראים לה יעלי", סיפרה אמה, "נולדה במוצאי שבת בבית חולים הקריה בתל אביב. יעלי, צעירה בכחמש שנים וחצי מאחותה נגה, ובכעשר שנים מאחיה הבכור נדב. בגיל שלושה ימים הבאנו את יעלי לביתנו בגבעתיים, אותה דירה בה התגוררה כל חייה".

יעלי היתה תינוקת עירנית עם מבט סקרן, חייכנית ומאוד חברותית. בגנים היתה מתוקה להפליא ואהובה על הילדים ועל הגננות.

בהיותה בת חודשים ספורים התגלה כי היא סובלת מחולשה נוירולוגית בכל צד ימין של גופה - דבר שהתבטא בעיקר ביד ימין וברגל ימין. יעלי היתה בטיפולים אינטנסיביים של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה ועד גיל שש הלכה עם סד על רגלה הימנית. זאת בנוסף לתרגילי בית ומתיחות שעשתה בעזרת הוריה באופן יומיומי.לימים יעלי רקדה, הלכה, רצה, ורכבה על סוסים ולא ניתן היה להבחין בבעיה כלשהיא.

יעלי למדה בבית הספר היסודי בורוכוב ובכיתה ט' עברה לתיכון קלעי. המקצוע המורחב היה ביולוגיה. מוריה וחבריה ללימודים מספרים על הערכיות ודרך הארץ שהיו נר לרגליה. תלמידה מצטיינת ומלאת חיוניות שאותה הקרינה לכל עבר, ששאפה להעניק, לעזור ולתמוך בכל סובביה כל אימת שיכלה. דוד, המחנך של יעלי מתאר: "היתה ילדה שמהבוקר ועד סוף היום חיוך מרוח על הפנים שלה. בחורה לבבית, חמה ואוהבת".

יעלי היתה חניכה בנוער העובד בקן בורוכוב גבעתיים ובכיתה י' הפכה למדריכה והדריכה את קבוצת בלאגן, שהיו אז בכיתה ה'. במהלך כיתה י"א הדריכה את קבוצת פאקמן. לקראת סוף שנה זו עזבה יעלי את הנוער העובד. חבריה לקן מספרים עליה כדמות מעצבת ומשמעותית, מדריכה מובילה ומעוררת השראה, שפעלה ללא לאות לאור הערכים שהובילו אותה ואת התנועה ונלחמה על כל חניכה וחניך.

יעלי היתה תלמידה טובה מאוד, נערה חכמה, יפהפיה ומלאת חיים, אך תמיד חיפשה עוד משהו - תחביב, עניין, משמעות שתהיה לה מעבר לשגרת הלימודים והחברה. כך, בכיתה י"א נרשמה לקורס רכיבה על סוסים בחוות הפארק ברמת גן ומאז ועד ליומה האחרון רכבה על סוסים באהבה ועם תחושה עמוקה שהדבר נותן לה חוזק נפשי ורוגע.

חבר ראשון היה ליעלי בתחילת כיתה ט' למשך שנה ומספר חודשים. בהיותה בת שבע-עשרה החל קשר רומנטי עם בחור שהכירה בחוות הסוסים והם היו ביחד קרוב לשלוש שנים.

יעלי סיימה את התיכון בהצטיינות ובאותה שנה החליטה לפנות למכינה קדם-צבאית לפני הגיוס. יעלי בדקה מספר מכינות והחליטה להצטרף למכינת כפר הנשיא. התקבלה ושהתה שם שלושה חודשים, תוך מאמץ גדול להשתלב ולהסתגל. עקב קשיים ולאחר התחבטויות רבות החליטה לעזוב את המכינה.

התנסות זו עוררה ביעלי חששות מהשירות הצבאי והיא ביקשה לשרת כמורה חיילת. היא פנתה בכתב לצבא ואכן התקבלה לתפקיד מורה חיילת. עד גיוסה היא למדה וניגשה למבחן פסיכומטרי, עבדה כמלצרית וכמארחת בבית קפה בגבעתיים ובילתה זמן רב בחוות הסוסים ובהנאה מהרכיבה.

יעלי התגייסה באוגוסט 2015, היתה בקורס מורות חיילות ושירתה כמורה חיילת במסלול קליטת עלייה בעיר אשקלון. בבקרים היתה מלמדת בשני בתי ספר תיכוניים בעיר ואחר הצהריים סייעה במשפחתון של אור שלום, שם שוהים כעשרה ילדים בגילאים שונים. בבתי הספר היתה מלמדת עברית יחידים וקבוצות. היא השתמשה בהרבה שיטות ודרכים יצירתיות, מעניינות ומיוחדות שהמציאה. יעלי היתה משקיענית רצינית, הכינה כרטיסיות, ציורים ומשחקים כשהכול יפה צבעוני ומזמין, והכול במטרה לעשות את הלימוד מהנה, מעניין ואפילו משמח. יעלי יצרה קשר אישי ומרגש עם התלמידים בתיכון והילדים במשפחתון.

לאחר כחצי שנה החלה להתלבט לגבי קורס קצינים. היא הרגישה טוב בצבא ובתפקידה כמורה חיילת אך רצתה להשפיע יותר וגם יותר "להרגיש צבא". לצד זה יעלי התייסרה והרגישה קושי לעזוב את הילדים אליהם נקשרה. בסופה של ההתלבטות פנתה למיוני קצונה בשאיפה, שהלכה והתחזקה, להיות קצינת חינוך.

במאי 2016 החלה את קורס הקצינים בבה"ד 1. לאורכו יעלי היתה חרוצה ורצינית, כתבה דברים רבים עמוקים ומדהימים בבגרותם, למדה רבות ומיעטה לישון.

בתום הקורס היתה בחופשה קצרה בבית, במהלכה בילתה כל המשפחה סוף שבוע בצפון, בצפת, שם חגגו לנדב האח יום הולדת שלושים.

לאחר מכן המשיכה יעלי לקורס השלמה של חיל החינוך. הקורס היה מעניין והיא היתה סקרנית, מתעניינת וחוקרת נושאים שעלו בקורס, ונראה היה שהמוטיבציה להיות קצינת חינוך גברה עוד יותר.

בסיום הקורס יעלי התלבטה איזה מהתפקידים השונים (כקצינת חינוך) לבחור, ולבסוף ביקשה להיות קצינת הסברה. היה באפשרותה לבחור האם להיות קצינת הסברה לנגדים או למפקדים (צוערי בה"ד 1, קורס טייס וחובלים). יעלי העדיפה להיות קצינת הסברה לנגדים, שכן ראתה דווקא בזה אתגר גדול יותר. לבסוף, עקב כישוריה הבולטים, החליטה מפקדת המדרשה לחינוך בהר גילה כי יעלי מתאימה להיות קצינת הסברה למפקדים.

כך, ב-6.11.2016 סגן משנה יעלי החלה תפקידה במדרשה הצבאית בהר גילה. היא הצטרפה לסדרות חינוך, למדה, קראה הרבה מאוד, הכינה חומר, שאלה שאלות, חקרה והכינה ביסודיות, ביצירתיות ובמקוריות את הסיורים אותם תכננה להעביר. היא הספיקה להדריך חמישה סיורים יומיים, בקטמונים, במוזיאון ישראל, ובהר הרצל. "היא לקחה אותנו המשפחה", תיארה אמה, "לסיור במוזיאון ישראל וכן לסיור בהר הרצל, כדי להתאמן. היה מרתק והיינו מוקסמים מידיעותיה ומהקסם והכריזמה שלה בהעברת החומר".

לאורך תקופת שירותה המשיכה יעלי לכתוב ולהעמיק בשאלות יסוד הנוגעות בעצם המשמעות של עשייתה הצבאית והחינוכית, ובאחד מכתביה הציגה את חמשת העקרונות שלה כקצינת חינוך: מקצועיות; הטלת ספק; דוגמה אישית; דאגה לסביבה שלי; נעם, אדיבות ושמחת חיים.

באחת ממחברותיה כתבה יעלי, תחת הכותרת: "התפיסה הפיקודית שלי: 'בזכות האמונה באדם'" - "ציטוט זה מופיע בשערי בסיס חוות השומר ... של חיל החינוך ... אני מוצאת אותו משקף אותי בצה"ל כמורה חיילת, כמפקדת וכקצינת חינוך ... אני מאמינה שכל אדם באשר הוא יכול להגיע לפסגות שמעולם לא חשב שיוכל לכבוש ... לעניות דעתי, הכוח האמיתי של המנהיג הוא כוח הנעת האנשים. המבחן האמיתי הוא האם המשימה תתבצע באותה צורה כאשר הקצין נוכח במקום וכאשר הוא אינו נוכח. אשאף להחדיר בחייליי את תפיסותיי ותשוקותיי, בכדי שרוחם לא תיפול, ובכדי שיזכרו מדוע הם נמצאים במקום שבו הם פועלים ... כמו שנאמר: 'מי שיש לו למה, יכול לשאת כל איך'".

ביום ראשון 8.1.2017 יעלי החלה להוביל, בפעם הראשונה, סדרת חינוך שבועית לצוערי גדוד ארז מבה"ד 1. בצהרי אותו יום, בשעה 13:25 היא נהרגה בפיגוע דריסה שהתרחש בטיילת ארמון הנציב.

סגן יעל יקותיאל נפלה ביום י' בטבת תשע"ז (8.1.2017), בפיגוע חבלני בירושלים. בפיגוע נפלו גם סגן שיר חג'אג', סגן משנה ארז אורבך וסגן משנה שירה צור. שלושה-עשר חיילים נפצעו.

"יעלי נקטפה בשיא פריחתה", כתבו הוריה, "היא עמדה שם נרגשת ומלאת סיפוק, מוטיבציה ורצון להשפיע ולהדביק את הצוערים בעניין ובהתלהבות שאפיינו אותה". על תפקידה כקצינת הסברה כתבה "אם אצליח להעביר סיורים שיגרמו לאנשים לחשוב, להתעניין ולחוש חיבור רגשי, זו תהיה הצלחה עבורי".

בת עשרים בנפלה. יעלי הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותירה הורים, אח ואחות. יעלי הועלתה לדרגת סגן לאחר נפילתה.

ב-31.1.2017 הסתיים קורס הקצינים של מגמת נחשון, שצועריה חוו את הפיגוע שבו נפלה יעלי. במהלך טקס הסיום הוצג המסמך שנכתב על ידה תחת הכותרת: "התפיסה הפיקודית שלי: 'בזכות האמונה באדם'". מסמך נוסף שכתבה, "חמשת העקרונות שלי כקצינת חינוך", נלמד ומועבר במסגרת התפיסה הפיקודית בבית הספר לקצינים. חבריה של יעלי מעבירים אירועים ושיעורים לזכרה, בעיקר ביחידות שונות בצה"ל וגם בבתי ספר.

בנות המחזור של יעלי במסלול ההשלמה של חיל חינוך הקדישו לזכרה את סרטון הסיום שלהן. הסרטון הועלה לאתר יוטיוב, ובסופו כתבו הבנות ליעלי: " ... יעלי, אנחנו מתגעגעות אלייך. הסרטון הזה הוא שלך. המילים שכתבת, השירה שלך, הקטעים שצילמת, והשעות שהשקעת בהכנות ... הנתינה שלך והלב הרחב, אלה הדברים שאפיינו אותך. הגעגוע אלייך ילווה אותנו תמיד. נעשה כל מה שביכולתנו כדי להנחיל את המורשת שלך, ליצור חברה טובה יותר, אכפתית יותר, מכילה, צודקת ומקבלת יותר. אוהבות אותך תמיד, נוחי על משכבך בשלום".

בתחילת 2017, ימים ספורים לפני הפיגוע בארמון הנציב בירושלים, יצרה יעלי בקבוק בו תשים בסוף כל שבוע פתק עם הדברים הטובים שקרו לה השבוע. היא היתה גאה בהמצאה הזו שלה, עליה סיפרה למשפחתה ולחברותיה. יעלי הספיקה להכניס רק פתק אחד לבקבוק. מאז מותה הבקבוק נפוץ ביחידות רבות מאוד בצבא, בבתי ספר, וכן בחוץ לארץ - בארצות הברית ובהודו.

כחודש לאחר שנפלה יעלי, בט"ו בשבט תשע"ז פברואר 2017, נטעה המשפחה עץ כליל החורש לזכרה, בחלקת משפחת אלפיה במושבה בת שלמה, סמוך לזכרון יעקב. כבר באביב הראשון העץ פרח.

בשנת 2017 החל פרויקט הנצחה מטעם אתר Ynet, שנקרא "יצירת חיי". הפרויקט מציג תערוכה של יצירות אמנות בתחומים שונים, הנולדות ממפגש בין האמנים לבין משפחות שכולות. לקראת יום הזיכרון תשע"ח, אפריל 2018, מיכל רובין אמנית הגרפיטי ציירה בתיכון קלעי גרפיטי לזכר יעלי. הגרפיטי צבעוני ומרהיב ומצוירת דמות שמזכירה את יעלי בחיוך, בשיער הגלי, בריסי המניפה ובכתם הירוק בעין שמאל. לצד הדמות ראש של סוס ומשפט שנהגה יעלי לכתוב במקומות שונים: Be brave and kind (הֱיו אמיצים וטובי לב). הדף "יצירת חיי" ברשת מציג תמונות וסרטונים על תהליך היצירה של האמנים והמשפחות, ובהן משפחת יקותיאל.

בספטמבר 2017, ערב ראש השנה תשע"ח, הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתה של יעלי לבית הכנסת "אוהל משה" הסמוך לבית המשפחה. הספר נתרם על ידי שלומי אמיר, וחרוטים בו משפטים שיעלי כתבה: "יש בנו חמלה וטוב לב, אנחנו רק צריכים לבחור בכך"; "בזכות האמונה באדם"; "ארצה להשפיע ולפעול מתוך אהבת חינם"; "כבוד האדם הוא עבורי הבסיס להכול ... אכבד כל אדם ללא הבדל דת, גזע ומין"; "קבלת האחר על כל גווניו זהו הבסיס ליצירת אמון בין בני האדם".

יעלי חיה עשרים שנה ושבעה חודשים. חיים מלאים עם עוצמה רגשית בכל קשת הרגשות שחשה. היא שמחה ואהבה וכאבה והתעניינה ופעלה ונתנה וקיבלה.

טוען זכרונות...

רוצה לשתף את הזכרונות שלך?
רק משתמשים רשומים יכולים להעלות זכרונות לאתר וליצור אתרים חדשים.