יונתן גולן

סמ"ר יונתן גולן, בן 21 בנופלו, בן להילה ז"ל, רן ועדי

תאום זהה ליותם, אח למאיה, דור, וליקי.

נולד בתל נוף ב- 10.12.2001 עם אחיו התאום בשבוע 34

כולם קראו לו יוני, רק יוני

יוני למד והתחנך בעיר יהוד מונסון, בוגר בית ספר “מקיף יהוד” במגמת מוזיקה ובוגר המכינה הקדם צבאית מנשרים קלו.

כשיוני היה בן ארבע וחצי, אימו הילה נפטרה,

כשנה לאחר מכן רן הכיר את עדי והם הפכו למשפחה חמה ואוהבת. יוני נכנס לחייה ולליבה של עדי והיא לחייו ולליבו.

כחלק מתחביביו של יוני, הוא אהב מאוד כדורסל (אהד את מכבי תל אביב). בנוסף, מאז ומעולם מוזיקה ונגינה היו חלק בלתי נפרד מחייו, ניגן על גיטרה והיה בעל שמיעה מוזיקלית מדהימה.

יוני ותנועת הצופים (שבט מכבים- ביישוב שלו) היו בלתי נפרדים,

הצופים היו מאד משמעותיים עבורו ויוני היה מדריך במשך שנתיים ומרכז הדרכה בכתה י"ב

יוני ייזכר כאחד המדריכים הטובים והמשמעותיים ביותר בשבט מכבים- הוא ניחן ברגישות יוצאת מהכלל וביכולת הקשבה ואמפתיה. תמך בחניכים מתקשים ונאבק על כל חניך שרצה לפרוש...ההורים ידעו שאפשר לסמוך עליו ושילדיהם בידיים טובות

תמיד הגיע עם חיוך ענק לכל מקום, תמיד עם חוש הומור ויכולת מדהימה לגעת בכולם

לאחר התיכון יוני הצטרף למכינת מנשרים קלו במעגן מיכאל וחווה שנה מאד משמעותית בה תרם ונתרם, הכיר חברים חדשים, טייל בארץ ולמד המון

יוני התחנך על ערכי אהבת הארץ והיה בחור ערכי ופטריוט

כחלק משנת המכינה, יוני למד על החשיבות שבחיזוק הגדודים ובייחוד חיל השיריון וזאת כחלק ממורשת הקרב של אביגדור קהלני

יוני ויתר על חלום הטיס שלו והתגייס ביחד עם שניים מחבריו הטובים ביותר במכינה, שאיתם אף חלק חדר, לחיל השריון, לחטיבה 7. הבחירה הזו הייתה טבעית מבחינתו לאחר כל המורשת שספג במכינה והיה ברור שיוני והטנק זאת אהבה ממבט ראשון...

בסופ"ש של השבת השחורה היה אמור להיות בבית, אבל התנדב לסגור שבת. ״צריכים אותי פה״ אמר להורים

בבוקר של ה 7/10 הטנק שלו היה מהראשונים (והמעטים) שהוקפצו לקו, שם יוני (ששימש כמפקד טנק) והצוות שלו חיסלו עשרות מחבלים עד שנקראו בחזרה למוצב נחל עוז לסייע בהגנה על מיגונית שבה שהו 18 חיילים כאשר רק שלושה מתוכם נשאו נשק

הם נלחמו בקרב קשה במהלכו ספג הטנק 3 טילי נ״ט שהשביתו אותו לבסוף והתותחן נהרג

לאחר שהבינו שהטנק לא יכול לנוע יותר - נאלצו לפרוק ממנו החוצה

בשעה שחבריו לטנק פרקו החוצה, יוני חיפה עליהם מתוך הטנק עד שהגיעו בביטחה למיגונית וכשיצא בעצמו מהטנק הוא נורה ונהרג

בהתכתבות האחרונה של יוני עם חברה הוא כתב לה משפט שאפיין אותו יותר מהכל – "עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה"

לאחר מותו, חברה מהמכינה השאירה מכתב על קברו וכתבה-

לו רק היית קצת פחות גיבור

היית מציל גם את עצמך

וכשהכל היה נגמר

היינו יושבים על שפת החוף

ומשתפים תובנות של דור שנכווה ממלחמה

לו רק היית קצת פחות גיבור

היית כאן עכשיו

אבל לא היית יוני

לנצח גבורתו בליבנו!