בן הזקונים של פני ושמעון. טל נולד ביבנה ביום י"ט בחשוון תשנ"ד (3.11.1993). ילד שלישי להוריו, אח של לירן וחן.
טל גדל ביבנה עד גיל שנתיים, אז עברה המשפחה להתגורר באשדוד ובעיר זו הוא גדל והתחנך. למד בבית הספר היסודי "חופית" והמשיך לתיכון "מקיף ט'", אותו סיים בהצטיינות במגמת מדעים עם הגברת מקצועות הביולוגיה, אלקטרוניקה ומחשבים.
טל היה אהוב מאוד על חבריו וחברותיו ללימודים, וכונה ה"נסיך" של השכבה. גם במשפחתו המורחבת הוא היה בולט וייחודי, כאשר התחבר בקלות לכל בני דודו החיים בחו"ל ומחסום השפה כלל לא היווה עבורו מכשול. טל ידע ליצור בקלות קשרים עם אנשים, ובמהלך השנים הוסיף אנשים רבים למעגל חבריו. לצד חברי ילדות טל טיפח קשרים עם חברים ממספר חבורות, ובכל אחת כזו הקשר היה עמוק וייחודי.
גם במפגשים עם זרים הותיר טל רושם עז.
מגיל צעיר הספורט היה נדבך מרכזי עבור טל, החל מחוגי כדורגל במועדוני ספורט לנוער, אשר זיכו אותו בגביע שחקן מצטיין באחת העונות, ועד לעיסוק בספורט כדרך לאורח חיים בריא. הוא אף השתתף במרוץ חברת "נייקי" שהתקיים בתל אביב בנובמבר 2011, והגיע לקו הזינוק בזמן של 43:28 דקות לצד טניסאי מפורסם - דודי סלע.
בין תחביביו השונים טל אהב לטייל ולהכיר את הארץ דרך הרגליים. הוא טייל הרבה עם חברים ועם אחיו הגדול לירן, שמעבר לאח בוגר היווה עבורו חבר.
באוגוסט 2011 יצא טל עם חבריו רון, רם ודור לטיול "חוף אל חוף" בצפון הארץ.
בראשית שנת 2012, טרם גיוסו, יצא עם רון חברו לטיול גלישה בחרמון, שם הפגין את כישוריו גם בעולם הגלישה בסנובורד. חודש לאחר מכן הוא יצא עם חבריו ניר ואביאל לטיול בקטע מ"שביל ישראל", שביל שתכנן להשלים במלואו בבוא הזמן.
הים והגלישה היו אחת האהבות החדשות של טל, שהתוודע לתחום בהיותו בתיכון. עם ניצוץ בעיניים הוא החליט לעלות על הגלשן ולטרוף גם את הים. לאחר שרכש גלשן וחליפה החל ללמוד שיעורים אצל גולש מקצועי, וכן דרך חבריו המנוסים.
על האהבה החדשה לא ויתר טל גם עם גיוסו לצבא, ובכל יום שישי כשהיה מגיע לחופש היה עובר ישירות מהמדים לחליפת הגלישה, לוקח את הגלשן ויורד אל הים. בחוף "גיל" היה פוגש את החברים, וחי את הים דרך הגלים.
הרצינות, השאיפה המתמדת להשגת המטרה, המצוינות והנחישות באו לידי ביטוי ברצונו של טל לשירות משמעותי בצה"ל. דרך זו הייתה ברורה גם נוכח העובדה שאחיו ואחותו שירתו כקצינים, וכבר מהבית נשם את אוויר הערכים והנתינה.
כך החל טל עם נתוני איכות גבוהים (קב"א 55 ומתאם קצונה 2) במיונים לקורס טיס. הוא צלח את השלבים הראשונים והגיע לגיבוש, אותו סיים אך לא עבר. לאחר מכן טל עבר גיבוש לשייטת 13, לשם חלם להתקבל, אך למרות סיום הגיבוש מקומו לא היה בין אנשי הצללים, תוצאה שגרמה לאכזבה בליבו.
חברו ארז שחזר: "נתקלתי בטל ברחוב והיה לו מבט עצוב, שאלתי אותו 'טל מה קרה? זה חריג שאתה לא מחייך'. הוא ענה 'סתם אני מדוכא, עשיתי גיבוש ולא הצלחתי בו'. מרוב שהיה צנוע הוא לא רצה לספר איזה גיבוש הוא עשה, גיבוש לשייטת...".
עם סיום "יום סיירות" וראיון ליחידת "אגוז", יחידת העילית של חטיבת גולני, ביום 11.3.2012 טל התגייס ליחידה זו. בשיחה עם חברת ילדותו נטע טל היה דרוך ומוכן לעלות על המדים בגאווה: "אני לא ממש מרגיש את זה ... כן חוסנתי, אני יודע למה אני הולך, הכנתי את עצמי כבר שנים אפשר להגיד אני מכין את עצמי. הייעוד היה שייטת, אבל איך אומרים - כיוונתי לירח ונפלתי בין הכוכבים. עכשיו להישאר שם".
טל החל את דרכו בבסיס האימונים של חטיבת גולני כטירון בפלוגת ההכשרה של יחידת "אגוז".
כבר בהתחלה סומן טל על ידי מפקדיו לתפקידי פיקוד וקצונה בעתיד ונבחר למפקד חוליה. הוא היה מהמובילים בריצות ובכושר במחלקה, ונהנה מאוד משהותו בצבא ומחבריו החדשים לשירות. "גם כששאלתי איך הולך והיה קשה אמרתי לך 'העיקר שאתה נהנה ...' ואתה תיקנת 'אני מרוצה'", סיפרה נטע, חברתו.
בשבת, כשההורים והאחות חן באו לבקר את טל בבא"ח, הם נתקלו בדוגמה להצטיינותו ביחידה - טל היה לאחר ארבע שעות שמירה, כאשר השאר שמרו שעתיים. בכל זאת, לאור מחסור בכוח אדם הוא זינק ממיטתו בשעות הצהריים של יום שבת והתנדב לבצע שעתיים נוספות של שמירה, לבקשת אחד החברים.
לקראת תום הטירונות יצאה הפלוגה ביולי 2012 לשבוע סד"ח בירושלים. בסוף השבוע החל טל לסבול מכאב ראש בלתי פוסק. הכאב עד מהרה הדרדר לחולשה ולהקאות והמשיך לערפול ולרגעי חוסר הכרה, שהובילו אותו ביום שלישי לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים בליווי החובש הפלוגתי יואב, האדם האחרון ששוחח עם טל.
בהבחנה ראשונית עלה חשש כי מדובר בדלקת קרום המוח, חשש שאושש על ידי בדיקה. יום לאחר מכן טל היה מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ, והרופאים הביעו נימה אופטימית כי יימצא החיידק הקטלני.
אך הבדיקות הרבות, הרופאים המומחים מהארץ ומחו"ל, מאמצי הצבא, הירתמות המשפחה הנרחבת מהארץ ומחו"ל וכן התפילות הרבות לנס שטל יפקח את עיניו עלו בתוהו. בשעה 2:00 לפנות בוקר ביום חמישי (19.07.12) המצב הדרדר בצורה קריטית לכדי בצקות במוח ובהמשך למוות מוחי, לאחר שבוע ימים של תקווה.
טל נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' באב תשע"ב (24.7.2012). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר הורים, אח ואחות.
טל נטמן לצד דודו יוסף סבג, אח של אביו שמעון, שנפל בשירות מילואים בינואר 1991.
אחרי נפילתו הועלה טל לדרגת רב-טוראי.
על מצבתו של טל נחרטו שתי שורות, כדברי משפחתו - ארבעים ושישה תווים המנגנים את מנגינת חייו שאי אפשר להפסיק: "עיניו סיפרו הכול ללא שיח וקול. יהלום מלא עוז, שפיצח גם 'אגוז' "
יום אחרי נפילת טל צעד רון חברו במסע של היחידה עם דגל של הגדוד, ובו הקדשה לטל: "טלוס, אתמול עד היום חלקתי לך ביחד עם המחלקה שלי כבוד אחרון. מסע העלייה לבסיס האימון המתקדם הוקדש לך. כולם הלכו לכבודך שלושים קילומטר ואני צעדתי עם הדגל הזה על הגב ..."
ברשת החברתית "פייסבוק" פתח בן דודו של טל, אלי סבג, קבוצה בשם "טל שגב ז"ל - לזכרו", ובעמוד הפתיחה נכתב: "טלוש, טלטול, טאול, טלוס, טלטולין, של טגב ועוד כינויים ושמות חיבה מהחברים ומהמשפחה ... כל אחד, הקשר שלו לטל והזיכרון שנשאר משלימים לפסיפס זיכרון עשיר, מגוון וצבעוני לדמותו של טל".
בקבוצה ובפרופיל של טל תמונות רבות של טל ורבים, חברים ובני משפחה, כתבו דברי זיכרון ופרידה. הכול מתארים אותו כמודל לחיקוי ומופת, הבחור המצליח והצ'ארמר ששובה את כולם עם חיוכו ועיניו הטובות, שמעניק וצנוע בדרכו הייחודית.
יריית הפתיחה לנתיב ההנצחה לטל הייתה מסע הכומתה באוקטובר 2012. אחיו הקצינים של טל, לירן וחן, וחברו רון צעדו לצד חבריו לצוות את שנים-עשר הקילומטרים האחרונים בנוף המרחבים הירוקים בצפון, צעדה שחתמה מסע מפרך בן שבעים קילומטרים. המסע הסתיים באתר ההנצחה והמורשת של חטיבת "גולני", למול לוחות הנופלים בהם חרוט שמו של טל. אחיו של טל קיבלו בשמו את הכומתה החומה, שהעניק לו הסמל שלו - יותם.