חנה קולט ז"ל

חנה טויבע קולט לבית לוין ז"ל

אמי חנה טויבע קולט (קולטונוביץ) ז"ל לבית לוין נולדה בתאריך י' אדר תרע״ד 8.3.1914 , לאמה פרידה רחל לוין לבית קולודני הי״ד ולאביה ישראל לוין ז״ל.

בדרכון הפולני של אמי רשום בטעות שהיא נולדה ביאנוב, אולם האמת שהיא נולדה בעיר פינסק כיום בבלארוס.

משפחת אמי גרה בבית פינתי גדול בן כשמונה חדרים עם מדרגות בפינסק.

אמי חנה נולדה בביתה בלידת מצוקה ללא רוח חיים. סבתי האם היולדת שאלה: "האם זה ילד או ילדה?" ואז היא אמרה "עזבו..." בחשבה כי הילדה שנולדה אינה בין החיים... אז העבירו את התינוקת שנולדה במשך 24 שעות מסדין חם לסדין קר בכדי להשיב את רוח חייה. אמי חנה הינה בת הזקונים של הוריה והיו לה שבעה אחים ואחיות: מרים פייגל, מרדכי שמואל, יוסף, צפורה, טויבע רבקה, חיה שרה, והינדה רוזה. בהיות אמי בת 4.5 חדשים פרצה מלחמת העולם הראשונה (28.7.1914). במלחמת העולם הראשונה גרשו הגרמנים את המשפחה מפינסק לכפר יאנוב - סבתי רחל עבדה כאחות בבית החולים בכפר הסמוך סטרלנה.  גם בתה דודתי מרים פייגל ז"ל - עבדה שם. היה שם רעב גדול, ורופא יהודי מבית החולים, בשם ד״ר שטראוס, עזר למשפחה ונתן להם עבודה ואוכל. ד"ר שטראוס עלה יותר מאוחר לארץ וגר בטבריה.

לאחר מכן גרשו הגרמנים את המשפחה לכפר קלישץ ולאחר המלחמה חזרה המשפחה מקלישץ ליאנוב. סבתי פרידה רחל לימדה שם בבית הספר.

כל שנות מלחמת העולם ביאנוב היה רעב גדול והם נאלצו לאכול קליפות של תפוחי אדמה - מאז אמי אהבה תפוחי אדמה, שהיו בבחינת מוצרי מותרות ומעדנים עבורם במלחמה.

מיאנוב הם עברו לאנטופול בשנת 1920 בגלל בעיות פרנסה ובעקבות הזמנתה של שרה איטה ליפשיף לבית לוין (האופה), דודתה של אמי והם גם התגוררו אתה. הצדקת שרה איטה ליפשיץ ז״ל נפטרה בשנת 1937 תרצ"ח.

אמי התחילה את לימודיה בבית הספר תרבות באנטופול והיתה מדקלמת את ביאליק בילדותה. לאחר סיום לימודיה בית הספר היסודי באנטופול נסעה אמי ללימודים בבית הספר התיכון בביאליסטוק, שם גם  לימד דודי ישראל יצחק ליף, שהיה גם גיסה וגם בן דודה של אמי, ואמי גרה בשכנות אליו בחדר שכור.

בשנת 1930 חזרה אמי מביאליסטוק לאנטופול. היא רצתה ללמוד סיעוד וקוסמטיקה ואף נרשמה ללימודים בוורשה - אולם לא נסעה ללמוד מכיוון שלא היה לה כסף לממן את הלימודים. באנטופול אמי לימדה עברית וחשבון את בנות הסנדלר - אולם הן לא שלמו לה.. אמי היתה מאד ציונית והיתה חברה בתנועת בית״ר ושמשה שם כמזכירה.

סבתא רחל היתה אמורה לעלות לארץ גם היא מיד אח"כ ביחד עם בתה צפורה, אולם לא יכלה לעלות בגלל נכותה של צפורה שהתקשתה מאד בהליכה וגם סבלה מנכות בגב. כך נשארו שתיהן באנטופול עד שנרצחו שתיהן ע"י הנאצים.

אמי חנה קולט למשפחת לוין עלתה לארץ בתאריך 25.10.1932, מאנטופול פולין (כיום בלארוס -רוסיה הלבנה). היא נסעה עם סבתי שליוותה אותה עד וורשה ומשם נסעה לבדה ברכבת לנמל טרייסט באיטליה. אחותה של סבתי, דובה גלזר, שלחה חבילות אוכל למשפחת סבתי בפולין. בעלה אריה גלזר הגר מקובנה לארה״ב וכשעלה לארץ מטעמים ציוניים קנה אדמות ופרדסים בפתח תקווה וברחובות.

סבתי פרידה רחל הי"ד התכתבה עם גיסה אריה גלזר ז"ל אחרי פטירת אשתו דובה וכתבה לו בעברית צחה, והוא התגאה בבית הכנסת במכתבים שקבל מגיסתו מפולין.

חנה מספרת: כשעליתי לארץ באניה "איטליה" מנמל טרייסט, היו לי קשיים והבריטים לא נתנו לי בתחילה לרדת מהאניה. הדוד שלי (אריה גלזר ז״ל), שעלה ארצה מארה״ב, שלח ל׳ ולאחי יוסף, את האישורים להכנס ארצה - אז קראו לזה "אפידיויט" (הצהרה בשבועה לפני פקיד מוסמך על נכונוּת לכַלכֵּל אדם שעומד להגר אל הארץ). באפידיויט הייתי בשנה יותר מבוגרת ובפספורט יותר צעירה. הוא חשב שמכיוון שאני מאד צעירה (חנה היתה בת 18) זה לא יהיה טוב שהבריטים יראו שבחורה כל כך צעירה רוצה להכנס ארצה ואז לא יתנו נא להכנס לארץ – ולכן שינה את גילה באפידיויט.

אליס גלזר, בתו של אריה גלזר עבדה כמזכירה ראשית אצל הנציב הבריטי העליון בירושלים ועזרה לאמי להכנס לארץ לאחר שעוכבה ע"י הבריטים באניה.

חנה עלתה לארץ בגפה בשנת 1932 ומאז לא פסקה לעסוק בעבודות רבות החל ממזכירות בחיל המודיעין של הצבא הבריטי (משם סייעה למחתרת האצ"ל באספקת ידיעות מודיעיניות).

אמי עבדה בתחילה בקופ״ח כמזכירה של רבינוביץ מנהל קופת חולים.

לאחר מכן עבדה בכמה משרדי עורכי דין וכאמור כמזכירה אזרחית בצבא הבריטי בסרפנד (צריפין).

בנה של חנה אברהם שלמה קולט נולד בבית החולים פרוינד ברחוב יהודה הלוי בתל אביב בתאריך ל' אדר א תש״ח, 11.3.1948, חדשיים לפני ההכרזה של מדינת ישראל. בזמן הלידה היתה האפלה בתל אביב בגלל היריות של הערבים מיפו על תל אביב. הערבים גם ירו על בית החולים ממסגד חסן בק ביפו, שהיה לא רחוק משם.

ביום לידתו של אברהם, התרחש הפיצוץ בבית המוסדות העבריים בירושלים ע״י מכונית תופת ערבית, נפצעו שם רבים ונהרגו 13 אנשים הי״ד. תריסר לוחמי משמר הירדן הי"ד נפלו גם הם באותו היום.

לפני הלידה, בזמן ההריון של חנה, היו התקפות רבות של הערבים על הישוב היהודי בארץ ישראל. חנה היתה הולכת לשוק הכרמל לקניות, ובזמן היריות אנשים אמרו לה: "גברת, אל תלכי כאן, את בהריון ומסוכן ללכת כאן בגלל היריות של הערבים..."

המשפחה התגוררה אז בבית בשכונת מונטיפיורי מעל מפעל לאטריות בקומה שניה, ומפחד יריות הערבים חנה היתה בורחת עם אברהם למרתף הבניין.

אבי המשפחה מאיר קולטונוביץ אז היה מגויס לצבא ושירת כנהג משאית במלחמת השחרור בבסיס בית נאבאלה.

עם התגברות קרבות מלחמת השחרור נמלטה המשפחה מחולון לתל אביב ובהיות אברהם כבן חודש וחצי, ערב פסח תש"ח עברה לרחוב הרב קוק בשכונת מונטיפיורי.

לאחר מלחמת השחרור עבדה כמזכירה במקומות שונים בהם הכור בנחל שורק. לאחר השתלמות של חצי שנה בשבדיה בשנת 1962 ניהלה את המטבח הניסיוני של הארגון להגנת הצרכן בת״א ולימדה נושא הצרכנות במשך שנים רבות.

חנה קולט ז"ל היתה דוברת שפות רבות ובהן: עברית, אידיש, אנגלית, פולנית, רוסית וגרמנית.

לחנה קולט שלושה ילדים: רות, אברהם שלמה ורחל, 7 נכדים ו-12 נינים.       

בשנת 1955 עברה המשפחה לרחוב גונן 17 גבעתיים שם התגוררה חנה עד לפטירתה בשיבה טובה בגיל 104.5 בתאריך 8.8.2018.

חנה קולט ז"ל נפטרה בבית הרפואה מעיני הישועה בבני ברק בתאריך כ"ז מנחם אב תשע"ח ונקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב לצידו של בעלה מאיר קולט ז"ל, בתאריך כ"ח מנחם אב תשע"ח.