החיים של חיים, אשר נפל במלחמת יום הכיפורים בגיל 23, משמשים בבואה ‏לגורלם של צעירים ישראליים רבים בדורנו. חיים נולד בחיפה, ב- 4 לנובמבר ‏‏1950. כבר בבית הספר היסודי היה ילד אינטליגנטי וממושמע, ומוריו הופתעו ‏להיווכח שדווקא ילד זה, היושב שקט בפינתו, הנו המצטיין בכיתה. חיים היה ‏רציני, מדייק ומעמיק. אחד ממוריו בבית הספר אמר: "אני גאה שיש בכיתתי ילד ‏כה מסודר וחרוץ". לבית הספר נכנס לכיתה ו' יסודית בשנת 1961.‏

בגיל 10 הראה חיים נטייה לציור, ובהיותו בן 11 נהג לאסוף אבני גיר ולגלפן ‏לצורות קטנות, בעיקר ראשים. הציור והפיסול הפכו יותר מאוחר לתחביביו ‏העיקריים - בהם עסק בעתות הפנאי מהלימודים. קויו התעדנו והראו שאיפה ‏לשלמות. חיים השאיר אוסף פסלים וציורים אשר מילאו את חייו וזמנו. האמנות ‏נטעה בו רוגע ורכות ובשלות מה. נהנינו מאוד להתבונן בפסליו, שביטאו את ‏רגשותיו ונתנו לו סיפוק רב. ‏

בחייו של חיים הלימודים היו הדבר החשוב ביותר. היה לו אתגר אינטלקטואלי, ‏סדר ומשמעת עצמיים ולהיטות ללמוד ולתפוס עוד ועוד. מיוחדת במינה הייתה ‏אהבתו לשפה האנגלית. כבר בכיתה ט' היה כותב מכתבים הביתה באנגלית ‏שוטפת. מאמרים וקריקטורות מפרי עטו - כולם חוויות מבית הספר - נדפסו ב- ‏JERUSALEM JUNIOR‏, חלקם התפרסמו בחו"ל. שמו שהתנוסס בדפוס גרם לו ‏קורת רוח רבה. עורך ה- ‏JERUSALEM JUNIOR‏ כתב אודותיו: "חשבתי שהוא אחד ‏הילדים המבטיחים ביותר שאי פעם פגשתי". כאשר אנו, ההורים, קראנו את ‏סיפוריו, תהינו מנין לחיים היכולת והזמן לראות ולהתרשם מכל כך הרבה חוויות, ‏ועדיין להיות המצטיין בכיתתו. ‏
איזה גורל איום ברא אישיות כה מחוננת ויוצרת, ואז קטע אותה מן החיים?

עם סיימו את בית הספר הריאלי בשנת תשכ"ח התנדב חיים לצנחנים. היה גאה ‏בנעלי החומות ובכומתתו האדומה. על צניחתו הראשונה כתב: "ההרגשה לקפוץ, ‏ובמיוחד ההרגשה להיות באוויר, היא נפלאה, ואינך רוצה להגיע לקרקע כשאתה ‏כבר מחוץ למטוס. קשה לתאר את ההרגשה אחרי הקפיצה הראשונה".‏

לאחר שירותו הצבאי החל חיים ללמוד רפואה בירושלים. בכך מצא את יעוד ‏חייו. בבית הספר לרפואה, כבתיכון, היה תלמיד מצטיין. הקדיש שעות רבות ‏ללימודים, ובמיוחד לנתיחות, ההתמחות אשר בחר כעתידו. הלימודים והעניין ‏שמצא עשוהו מאושר ומצליח. יחד עם רעייתו לעתיד, חברתו לספסל הלימודים, ‏הוציא בדפוס כמה קבצי הרצאות. בספרו האחרון נותרו מספר דפים שהיה עליו ‏להגיה, אולם לא היה סיפק בידו. ‏

שלושה ימים לפני המלחמה נשא לו אישה, וביום הכיפורים גויס. ב- 17 לאוקטובר ‏‏1973 חצתה יחידתו של חיים את תעלת סואץ מערבה, וצוותה לכבוש את ‏המתחם הצבאי סרפאום. בהגיע היחידה ליעדה נפתחה עליה אש תופת מכל ‏הכיוונים והסוגים. הזחל"ם שבו נסע חיים נפגע בנ"ט. החיילים שהיו עליו קפצו ‏ממנו והסתערו על מבנה שממנו נורתה לעברם אש צפופה. בהסתערות זו נפגע ‏חיים בחזהו ומת במקום. יותר מאוחר הפך המבנה שטוהר למקום ריכוז נפגעים.‏

במכתבו האחרון אלינו כתב: "חייבים להיאזר בסבלנות. ישנם אתי חברים שלהם ‏שבעה אחים בצבא. אני מקווה שאתם שומעים מיוסי ורואים את אלי מפעם ‏לפעם. אנא, צאו מן הבית וראו חברים, משום שהמצב ייקח עוד זמן רב, והחיים - ‏חייבים להימשך". ‏

ובאמת - החיים נמשכים. חיים נשאר חי בלב כל אלו שאהבוהו. שפע יצירותיו, ‏מכתביו ויומניו אשר השאיר יזכירוהו תמיד. חיים היה התגלמותו של כשרון ‏וחמימות, והנחיל לנו ימים טובים של נחת רוח.‏

(ההורים)

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR

נוסח אזכרה אישי