משפחה וחברים
קורות חיים
אבא,לופו(זאב)ולנטין נולד בחורף של דצמבר,חנוכה, ה2בדצמבר, שנת בבוקרשט,עיר הבירה של רומניה, אח צעיר ל-צ'לה. להוריהם הייתה חנות לעתיקות וחפצי אמנות, מהם כנראה ספג את חיבתו וזיקתו לאמנות.
בשלהי שנות ה20 לחייו עלה ארצה בשנת 1961,יחד עם הוריו המבוגרים, כאשר הם עניים מרודים. המלחמה הקשה פגעה בכל. מחנות העתיקות לא נותר דבר. הבחור יפה התואר אינו דובר את שפת הארץ, אינו דובר למעשה, אף שפה, מלבד רומנית רהוטה (כנהוג בעיר הבירה ),בחור עם נימוסים אירופאים : מנשק את גב כף היד של נערות ונשים,כנהוג באירופה, אך הנשים והנערות הישראליות אינן מורגלות בנימוסים מעין אלו. התמזל מזלו ,וצדה עינו של צלם דוגמנות את הבחור יפה התואר, אשר נשים, מכל הגילאים, מסובבות אחריו את הראש ברחוב...
הוא ''חוטף'' אותו אל עולם הדוגמנות, בימים שהמקצוע הזה לא נחשב כה נחשק או מבוקש ורחוק מלהיות כפי שהוא כיום.
לא קשה לצלם הדוגמנות לזהות את הפוטנציאל האדיר הטמון בבחור יפה התואר הנראה כמו אל יווני; גובהו,המתנשא למטר שמונים וחמישה סנטימטרים, שפתיו האדומות, הבשרניות, עיניו הירוקות-ירוקות היוקדות, פניו המושלמות..
אבי השתתף במספר פרסומות. ביניהן, פרסומת לחברת הסיגריות דאז ''אסקוט '' (שהייתה חברה מפורסמת בזמנו)ופרסומות נוספות אחרות.
לימים, הוא עתיד להיות מושווה , בארץ, לדוגמן של''מלבורו'' ,אשר חלה ותבע את יצרנית הסיגריות בארה''ב.
גם עליו נעשה סרט תיעודי (בערוץ 2 ),לפני מס' שנים,בניסיון לתבוע את חברת הסיגריות ולהראות את הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו בעקבות הסיגריות, שבאותן שנים,לא הייתה מודעות .
אלא שעבור אבי זה כבר היה מעט מאוחר מדי..
באותה שנה שנעשה הסרט התיעודי, הוא מזמן נטש את הסיגריות , אך אני מקדימה את המאוחר..
אותו דוגמן יפה תואר פוגש יום בהיר אחד ג'ינג'ית חייכנית,תזזיתית ותוססת. ועוד באותו היום, כך סיפר לי אבי בעצמו,במילותיו שלו, החליט, ''זו תהיה אשתי ! ''
חייכתי כשסיפר לי זאת, בילדותי, על סף נעוריי. הופתעתי מאומץ ליבו. מתחת לעדינות הסתתר אומץ לב וכנראה תובנות עמוקות...
ואכן, כך היה. ב3.3.66 נישאו הוריי.
אבי נטש את עולם הדוגמנות, לבקשתה של אמי, והחל לעבוד כמודד מוסמך.
מסור למשפחתו ולעבודתו, השתקע אבי בחיי המשפחה .
אמי מאוד אהבה את חמיה. לצערי הרב, לא זכיתי להכיר את סבי ז''ל,שמואל ולנטין, מנוחתו עדן, אך מהתיאורים עולה אדם מקסים !
את סבתי , מצד אבי, סבתא רוזה, זכיתי להכיר ולאהוב,בשנות ילדותי המוקדמות.
ליידי אמיתית מהסוג שלא קיים עוד.
יחסיה עם אמי היו חמים ואוהבים, ובשנותיה האחרונות,טיפלו בה הוריי וסעדו אותה עד קץ ימיה.
זכורה לי אימרה שלה , שהייתה נוהגת לומר ברומנית ואני הייתי מקשיבה מוקסמת (כי בילדותי, הסבתות שלי דיברו אליי בשפות שונות, שלמדתי להכיר ולאהוב, גם אם לא ידעתי לדבר ). בעת שחשתי מעט לא טוב , שפעת קלה, או משהו בדומה לכך, סבתא רוזה הייתה נוהגת לומר :
'' שלוש מלאכיות עומדות על אבן אחת ואומרות : משהו קרה לנגה !
האחת אומרת :נגה'לה קיבלה 'עין הרע'
השנייה אומרת : לא
השלישית אומרת :'מאיפה שזה הגיע, לשם שזה יחזור ..!טו,טו,טו...
תמיד, כאשר סבתא רוזה הייתה אומרת זאת, זה היה מרגיש לי כמו סוג של תפילה -ברכה. הייתי עומדת, מחייכת,מוקסמת ומרגישה בהשפעה המיטיבה של דבריה.
סבתא רוזה הייתה אישה אצילית עד מאוד ואין ספק שבנה הצעיר ירש ממנה את האצילות ועדינות הנפש.
בד בבד ,אבי היה גם איש עמל . איש עבודה. ''מצאת החמה ועד צאת הנשמה '' .
מקיץ מוקדם מאוד בבוקר, יוצא אל עמל יומו, חוזר הביתה,ממשיך לעבוד, לא מלין ולא מתלונן.
אבי גם אהב מאוד את הטבע. את המרחבים. הוריי נהגו לצאת לטיולים ברחבי הארץ ,יחד עם חבריהם ,וגם שניהם לבד, והתמונות הרבות באלבומים מעידות על כך. בין היתר,גם על מקומות כגון :נחל ערוגות בעין גדי, סיני,מצדה,בית שאן,מכרות תמנע,קיסריה,ים המלח,עמודי שלמה,העיר העתיקה,אילת ועוד..
בשנים מאוחרות יותר , אבי נהג להפתיע את אמי (ומאוחר יותר, כשגדלתי מעט, גם אותי),עם כרטיסים לחו''ל. בכסף שחסך מעבודתו, נסענו לטייל ברחבי אירופה .
בתוכי צרובות תמונות -זיכרונות . חרוטות באי-סדר ,ברגשות הומים.