משפחה וחברים
דוד, בן טוני וסאסו, נולד ביום כ"ד באדר א' תשי"א (2.3.1951) בקרית-אונו. בשנות ילדותו עברו על דוד קשיי קליטה רבים; בתחילה גרה משפחתו באוהל, משם עברה לגור בצריפון ורק אחר כך הגיעו דוד ומשפחתו לשיכון מפוני-מעברות. הוא התייתם מאביו בהיותו בן שמונה שנים בלבד. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי "תלמים" בקרית אונו, ואחרי-כן עבר ללמוד בבית-הספר הימי של אגודת "זבולון" בתל-אביב. הוא היה תלמיד חרוץ ומבריק, ומוריו מצאו לנכון ל"הקפיצו" מכיתה ג' לכיתה ה' בזכות כשרונותיו המצוינים. דידו, כפי שכינוהו בני משפחתו וחבריו, אהב מאוד לצלם. התצלומים שצילם בבית, בעת שירותו הצבאי ובעת שעשה בחוץ-לארץ ממלאים אלבומים מסודרים ומרשימים. הוא היה חובב ספורט, השתתף בחוגי ספורט רבים וזכה במספר רב של תעודות הצטיינות על פעילותו הספורטיבית. אולם תחביבו העיקרי היה שיט וחתירה - תחביב שבגללו הלך ללמוד בבית-הספר לימאים. הוא בילה זמן רב על הים, והשתתף במירוץ חתירה בסירות שערך בית ספרו במחצית 1968, ואף זכה בו במקום הראשון. דידו היה בין היחידים בשכונת מגוריו שלמד בצורה מסודרת עד תום לימודיו, אולם עובדה זו לא הרחיקה אותו מחבריו לשכונה, והוא היה מעין "סמל" בין תושביה. הוא לא הבדיל מעולם בין חבריו שלמדו לבין אלה שלא למדו, ולכולם התייחס בכבוד ובהערכה. מדי ערב היה מזמין את חבריו הרבים ואת ילדי השכונה לביתו, שם בילו עד השעות הקטנות של הלילה. ביתו היה מעין מועדון לצעירי השכונה. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם, וביחוד עשה גדולות למען משפחתו. הוא היה אח נאמן לאחיו ואחיותיו, והצליח בתבונתו ובבגרותו גם למלא את תפקיד האב במשפחה. משנסתיימו לימודיו, נשלח דידו מטעם בית-הספר הימי לשלושה חדשים לאירופה ולארצות-הברית, במסגרת הפלגה שנמשכה כשבעה שבועות. כששב ארצה דאג להקדים את תאריך הגיוס שנקבע לו, שכן לא רצה להמתין זמן רב עד לתחילת שירותו בצבא.
דוד גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שסיים קורס מ"כים הוצב בבסיס הדרכה של צה"ל.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל, וכאזרח החל דידו לעבוד במסגרות בניין, וחלם על הקמת עסק עצמאי, כדי שיוכל לבסס את פרנסתו. הוא תמך באמו, באחיו ובאחיותיו, ריהט את בית אמו ודאג שיותקן בו מכשיר טלפון, והיה מקור גאווה לבני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, המתין דידו ימים מספר ומשלא הגיע צו-קריאה לביתו, יצא ביוזמתו לחזית, להצטרף אל חבריו הלוחמים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), השתתף דוד בקרב שניטש בסיני על ציר "חמוטל", והנגמ"ש שלו נפגע. ימים אחדים אחרי-כן נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר, ולאחר חודשיים של תקוות וחששות, נמסרה להם הודעה שהוא הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. רק כעבור כחודש ימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.