דב ברל סלמון

באמצע שנות התשעים, בעקבות קריסת מסך הברזל ברוסיה וגל העלייה הרוסית ששטף את הארץ – הפך הרב דב סלומון לאביהם, הגשמי והרוחני, של עולי חבר העמים שהתיישבו באזור אופקים. הוא הטעימם טעמה של תורה, קירב אותם לחיי שמירת מצוות ודאג לכל מחסורם. הקהילה שבראשה עמד הרב סלומון, קיבלה את המתקרבים לתורה בזרועות פתוחות. בית הכנסת בו כיהן כרב, היה למרכזם הרוחני של רבים-רבים אשר גילו את היהדות הודות לפעילותו של הרב הנערץ, ששילב באישיותו גדלות תורנית נדירה, לצד פעילות ענפה ובלתי נלאית בשדה קירוב הרחוקים. הוא החזיק את מקורביו, תמך בהם כלכלית וסעד אותם על שולחנו. בצעירותו למד הרב דב סלומון בישיבה לצעירים ברמת השרון. כאשר בגר, היה לאחד מחשובי תלמידיה של ישיבת פוניבז'. כאשר הגיע לפרקו, בחר בו הגאון רבי חיים קמיל זצל, ראש ישיבת אופקים, כחתן לבתו. בעקבות כך התיישב הרב סלומון בעיר מגוריו של חמיו, ומשם הפציע אורו לרבים. במשך תקופה בת כמה שנים, שימש כרמ בישיבה תורנית בקריית מלאכי. לפני שנתיים וחצי חלה הגרד סלומון במחלה קשה. הוא התמודד עימה בגבורה, נשא את חוליו בדומייה והוסיף להרעיף טללי תחייה רוחניים על כל מי שבא עימו במגע. לפני מספר ימים החליטו בני משפחתו, בעצה אחת עם גדולי הדור, להוסיף לו את השם חזקיהו, כסגולה לרפואה. אולם משמיים נגזר אחרת. במהלך 'ליל שישי' האחרון השיב את נשמתו ליוצרה, כשהוא מניח אחריו תשעה יתומים. והעיר אופקים נבוכה. הרב סלומון היה אביהם של כל בני הקהילה, מבכה הבוקר אחד משומעי לקחו הרבים. חרדים ושאינם, אשכנזים וספרדים, ובעצם כולם – חשו לידו כמו בנים לאב דואג. ועוד לא נגענו בשולי אדרתה של גדלותו התורנית העצומה, שלמקצת ממנה זכינו להיחשף, סופד לו תלמידו. הלוויתו יצאה מאופקים, כשרבני העיר סופדים לו תמרורים. משם היא המשיכה לעיר בני ברק, תעבור ברחוב האדמור מצאנז - בית המדרש לצעירים - וסמוך לכניסת השבת יושם הגולל על אחד מפארי דמויותיה של אופקים החרדית, שחמישים ושלוש שנות חייו רצופים ציוני דרך מזהירים של הרבצת תורה וקירוב יהודים לכור מחצבתם.