פרופסור יונה - ג’רלד אריך - טאובר נולד בוינה באוקטובר ,1922 לזוג הורים יהודים שהיו גאים  ביהדותם אך לא שמרו מצוות כאורתודוכסים. בהיותו ילד, חלה במחלה קשה שסיכנה את חייו,  וכשהבריא ממנה, החל אט אט לחפש את דרכו כיהודי מאמין. בתחילה המיר את עץ חג המולד  בחנוכיה, ולאחר מכן סירב לאכול לחם בפסח ולנסוע בחשמלית בשבת. כאשר עלו הנאצים לשלטון, והוא נאלץ לעזוב את לימודיו עקב רדיפות אנטישמיות, התחזקה בו  האמונה הדתית. בעזרת תושייה של נער צעיר הצליח, לאחר ליל הבדולח, להימלט עם משלוח ילדים (קינדר-טרנספורט) לאנגליה, ומשם, הועבר לקנדה באוניה יחד עם פליטים יהודים וגויים אחרים. במשך כל הזמן הזה ניסה לארגן כסף עבור סרטיפיקט להוריו, אך ללא הצלחה. הוריו נלקחו מביתם שבעיר ווינה אל מותם. במחנה הפליטים בקנדה, הצטרף לחבורה דתית, שעל חביריה נמנה גם זאב לב, לימים רב ופרופסור, מייסד מכון לב. בהשפעת החברים החל להתקרב לשמירת מצוות אורתודוכסית, תוך שהוא מתלבט בשאלות קיומיות ואמוניות. כל הארבעה סיימו את לימודיהם בהצטיינות יתירה,למרות שלא נבחנו בשבתות. יתירה מזו: ארבעתם נבחרו כמצטייני השיכבה, למרות שבדרך כלל נבחר היה נהוג לבחור רק תלמיד אחד מדי שנה. עם תום מלחמת העולם השניה, החל בקריירה אקדמית – בתחילה כמדריך במתימטיקה בבית ספר אורט בסיינט פאול, קוויבק. תוך כדי לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטה של טורונטו, לימד בבית ספר בישוף סטראצ'אן  (Bishop Strchan School) בעיר. השלים את תואר הדוקטור Ph.D באוניברסיטת מינסוטה ב- 1951. את חוות הדעת על עבודת הדוקטורט שלו כתב פרופ' אלברט איינשטיין. ג’רלד חזר לקנדה כמרצה בקולג' המילטון אוניברסיטת מקמאסטר. בין השנים 1952-4, עשה פוסטדוקטורט במועצת המחקר הלאומי של קנדה.  ב- 1954 השתתף במחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת ווסטרן רזרב (Western Reserve) בקליבלנד כעוזר מחקר. המשיך אחר כך כפרופסור עמית.  בשנת 1956 נשא לאשה את לידיה, אשה צעירה שפגש בפילדלפיה.  בשנת 1959-60 לקח שנת שבתון במסגרתה שהה בטכניון בחיפה. באותה שנה החל בשיתוף פעולה עם פרופסור נתן רוזן בנושא תורת היחסות. הם עבדו יחדיו משך כמה שנים על מחקר לקראת קבלת פרס נובל, אולם בסופו של דבר קיבל את הפרס מדען אחר שעסק באותו תחום. ג’רלד חזר ללמד באוניברסיטת ווסטרן כפרופסור מן המנין וכראש המחלקה לפיזיקה. באותן שנים היה בשיאו הן מבחינה אקדמית והן מבחינה חברתית בעיר קליבלנד. למרות זאת הג'וק הציוני לא חדל לנקר בו, ובספטמבר 65 הגיע לאוניברסיטת תל אביב כפרופסור אורח עם אשתו לידיה ושלשת ילדיו – פנחס אשר וחנן. עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היה צריך לחזור לארה"ב, אולם בעצה אחת עם אשתו החליט להשאר בארץ, למרות שלא הייתה לו עבודה. פרופסור נאמן חברו הנאמן דאג לו למישרה, וב- 1967 מונה כפרופסור מין המניין. למעלה מעשרים שנה פעל פרופסור ג'רלד טאובר בתחומים שונים של הפיזיקה, ומלבד ההוראה באוניברסיטה עסק גם בתחומים ציבוריים שונים ובהם הגות יהודית ופעילות פוליטית. היה כתב בעיתון ג'רוסלם פוסט, ופרסם מאמרים רבים בהם התייחסות לקשר בין תורה ומדע, ולציונות.  היה חבר בפורום הפרופסורים לחוסן מדיני, פורום בעל אוריינטציה ימנית שייסד חבירו יובל נאמן. בשנת 1989 נפטר בביתו באופן פתאומי מדום לב והוא בן 66 שנים בלבד. התעניינותו של ג’רלד בפיזיקה כיסתה תחומים רבים. בתחילת הקריירה התעניין בתיאוריות על פיזיקה גרעינית ופרסם מאמרים רבים בתחום. עד מהרה הוקסם מתורת היחסות הכללית והקוסמולוגית, והתמסר למחקר בתחומים אלה. בשנת 1963 זכתה עבודתו "יציבות גרביציונית במסות גדולות" לפרס בסך 1,000 דולר מהקרן למחקר כח הכבידה. הוכר כמומחה עולמי בחידושים של תורת היחסות הכללית, ובנוסף לחוות הדעת שכתב איינשטיין על הדוקטורט שלו, היה עמו בקשר מכתבים ואף נפגש אתו. לאחר מותו של איינשטיין היה בקשר עם עוזרתו הלן דוקאס וד"ר אוטו נתן שהיו מופקדים על ארכיונו. התעסק רבות בגשתו של איינשטיין ליהדות ולציונות. כסופר פורה, הוציא לאור מספר ספרים מקצועיים, ובהם -  1. "התיאוריה של אלברט איינשטיין על תורת היחסות", הוצאת קראון ניו יורק,        1979  2. "מבטו של האדם על היקום: סיפור מאויר" הוצאת קראון ניו יורק, 1979.  3. "האדם והיקום", בית גרינוויץ', ניו יורק, 1979. 4. "תורת היחסות: מאיינשטיין לחורים השחורים", פרנקלין וואטס, 1988. 5. עם א. גוטסמן (עורך) "מ- 3 SU לתורת היחסות" ספר היובל לכבוד יובל           נאמן, אוניברסיטת קיימברידג', 1984.   בנוסף עמל להוציא לאור ספר המקבץ מאמרים ומכתבים של איינשטיין על        ציונות, ערבים ופלשתין (Einstein on Zionizm, Arabs and Palestine )            הספר, במהדורת סטנסיל, נכתב בשלוש שפות (עברית אנגלית וערבית)            וליווה את שיחות השלום בין מצרים לישראל בסוף שנות השבעים.