אליעזר (אלי), בן שושנה וצבי, נולד ביום כ"ב באייר תשי"ב (17.5.1952) בישראל. בילדותו, העתיקו הוריו כפעם בפעם את מקום מגוריהם ולכן נאלץ להחליף בתי-ספר מספר פעמים. הוא למד בבית-הספר היסודי "איתמר" בנתניה עד כיתה ג', המשיך בלימודיו בבית-הספר "הקליר" בתל-אביב עד כיתה ה', וסיים את לימודיו בבית-הספר "מצדה" בגבעתיים. את לימודיו התיכוניים סיים במגמה הריאלית, בבית-הספר "קלעי" בגבעתיים. אלי היה ילד שובב, אהב להתקוטט עם גדולים ועם קטנים ורק אמו הייתה מצליחה לחלצו מידיהם כשהגיעו הדברים לידי מכות. כשהגיעה שעתו ללכת לגן הילדים נרגע, הרגיש עצמו מבוגר ואחראי והחל לתת ביטוי לאופיו העצמאי. הוא סירב שילווהו לגן ואף קיבל על עצמו להשגיח על ילדים אחרים. למרות המעברים התכופים מבית-ספר לבית-ספר היה תלמיד מצטיין ואהב מאוד ללמוד. בכל מקום חדש היה נקלט מיד, משתלב יפה בחברה ומגיע להישגים מצויינים ללא מאמץ יתר. כשהגיע לבית-הספר התיכון היה נער עצמאי העומד על דעתו, בעל שטחי התעניינות רבים ומגוונים. הלימודים תפסו אצלו מקום משני בלבד, ולכן, היה תלמיד בינוני, הכין את שיעוריו כלאחר-יד ולמד לבחינות ברגע האחרון. אף-על-פי-כן מעולם לא נכשל בלימודיו. הוא היה חבר נלהב ופעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" בקן בורוכוב שבגבעתיים והשתדל מאוד שלא להחסיר אפילו פעולה אחת, על אף ריחוק מקום מגוריו, וכמובן שלא החסיר טיולים, מסעות או מחנות עבודה. מנעוריו היה חובב ספורט, ובזכות מבנה גופו התמיר הצטיין בעיקר במשחק הכדורסל. הוא היה חבר בקבוצת הנוער של "הפועל" רמת-גן, הקדיש חלק ניכר מזמנו הפנוי לאימונים והשתתף עם קבוצתו במחנות אימונים רבים. אלי אהב מאוד את הים, היטיב לשחות, השתתף בתחרויות שחייה רבות, לא החמיץ אף אחת מצליחות הכינרת ואף עבר קורס למצילים חובבים. גם לטייל אהב והספיק לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. לא פעם היה נוטל תרמיל על שכם ויוצא לשוט לו, ללא תכנון מוקדם. גם לגרמניה ולהולנד נסע, כחבר במשלחת נוער. בהיותו בגדנ"ע עבר קורס מדריכים וגם במסגרת זו יצא כמלווה של כיתות, לטיולים ולמסעות רבים. הוא השתתף בחוג לאתלטיקה והיה אחד הבולטים שבו וגם בחוג לשחמט היה חבר והרבה לשחק במשחק הזה. גם בחוג לריקודי-עם ניסה את כוחו. לקראת סוף לימודיו החל להתעניין בטיסה וחלם להיות טייס. הוא הצטרף לחוג לטיסנאות ולדאייה בגדנ"ע-אוויר, בנה דגמים רבים של דאונים, סיים קורס דאייה וטס במטוס "פייפר". תקופה מסוימת היה מדריך לטיסנות. אלי ידע ליצור קשרים עם אנשים, היה ישר מאוד עם כל אדם ולכשנוצר הקשר דאג להתמיד ולשמור עליו. הוא היה טוב-לב, נוח לבריות ומוכן תמיד לעזור לזולת. למרות כישוריו הרבים והמיוחדים היה נער עניו, ביישן במקצת ונוטה לשתקנות, ומעולם לא התרברב בתכונותיו או בהישגיו. יחד עם זאת היה חברותי, שובב, בעל חוש הומור, אוהב חיים ועליזות ונוטה למעשי קונדס. להוריו היה בן מסור והיחסים ביניהם הושתתו על כבוד הדדי רב. הוא נשמע להם, גם אם לא תמיד הסכים עמם. ביתם היה לבבי ופתוח וחבריו הרבים ידעו שזה המקום שם מתאספים, מתווכחים, מתכננים, מבלים, אוכלים וגם ישנים. יחסי רעות קרובה שררו בינו לבין אחותו המבוגרת והוא נהג להסיח לפניה את הרהורי לבו. אלי חלם להפליג באניית סוחר לאחר שחרורו מצה"ל, כדי לראות את העולם והתכוון ללמוד אחרי-כן באוניברסיטה.

אליעזר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לקומנדו הימי. בשירותו הצבאי ראה זכות ולא חובה ורצה מאוד להצטיין בו. לאחר שנאלץ לעזוב את השייטת בגלל סיבות רפואיות, עבר לשרת בחטיבת "גולני" וסיים קורס מ"כים ואחרי-כן השתלם בקורס קצינים. הוא אהב את חיי הצבא והיה גאה בדרגתו, אך מעולם לא התרברב ולא התנשא. ביחידתו נחשב מפקד טוב, שהקפיד לדרוש מחייליו משמעת וביצוע מעולה באימונים, אך בעתות מנוחה היה להם חבר, ישב ושוחח עמם ועזר להם בפיתרון בעיות שונות. ככלל העדיף להגיע עם חייליו להישגים בדרך ההבנה ולא מתוך ציות עיוור לפקודות, שאותן לא אהב לחלק. חייליו סיפרו עליו כי תמיד דאג קודם כל למחסורם ורק אחר-כך דאג לעצמו. בשדה וידא שכל החיילים קיבלו את מזונם ורק אז ישב גם הוא לאכול. במשך כל תקופת שירותו שמר על קשר הדוק עם הבית והרבה לכתוב להוריו ולחבריו הרבים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אלי עם הכוח שהתייצב לבלימת התקפות הסורים ואחר-כך השתתף בקרבות הפריצה לרמת-הגולן. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) נפל אלי בקרב באזור מזרעת בית-ג'אן, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.