אברהם גלעד טיברג
זכרון

אודות

רק הנושם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות

לידה

לידה

כ"ו סיון התשנ"ט

מקום לידה

ישראל

פתח תקוה

פטירה

פטירה

כ"ב תשרי התשפ"ד

מקום פטירה

משפחה וחברים

Memoriz Plus עדי ס. מתנדבת בממוריז+

אתרים חיצוניים קשורים

אברהם גלעד טיברג

התשנ"ט-התשפ"ד

אברהם גלעד, בנם של ליאת ובנימין, נולד ביום כ"ו בסיוון תשנ"ט (10.06.1999) בפתח תקווה. אח לנדב יהודה, מרים ויהונתן. אברהם היה ילד חייכן ובעל קסם אישי, שובב ואנרגטי. למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "דעת מבינים" בפתח תקווה ולאחריו עלה לישיבה התיכונית "ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל". היה נער חכם וחברותי שהשתלב היטב בכל מסגרת לימודית, עבר את המבחנים בקלות והצטיין בלימודים. על אף שהיה רציני בלימודים, היה בו גם צד קליל ומצחיק, ידע לקחת דברים בקלות והיה לפעמים "שטותניק". התכונות הללו שלו משכו אליו אנשים רבים שביקשו את חברתו. במהלך התיכון היה חניך אהוב בתנועת "בני עקיבא". כשסיים את לימודיו התיכוניים נרשם, בעקבות אחיו נדב, למכינה הקדם-צבאית הדתית "עצמונה" שבמושב נווה, סמוך לרצועת עזה. השנתיים שלמד שם היו משמעותיות עבורו. אלו היו שנים של חיפוש עצמי והכנה לשלב הבא בחיים. אברהם רכש חברים חדשים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו וגם לאחר שסיימו את המכינה נשארו ביחסים קרובים. הוא זה שיזם את המפגשים והבילויים המשותפים והיה הדבק המאחד בין כולם. אברהם התלבט האם להמשיך ללימודים בישיבה גבוהה או להתגייס. לבסוף החליט שהוא רוצה להתגייס לחטיבת "גולני" והיה נחוש להשיג את היעד. עם גיוסו לצבא הוצב, כפי שרצה, בחטיבת "גולני". הוא שירת בתפקיד קרבי בסיירת גולני והיה לוחם עקשן ומלא אמביציה. את מסלול הסיירת עשה פעמיים - פעם כחייל ופעם כמפקד כיתה. היה מפקד אהוב ומוערך שידע להתנהל עם פקודיו, הוביל אותם במשימות וסייע להם בבעיות אישיות. החיילים העריצו אותו וראו בו חבר קרוב. אימו, ליאת, סיפרה כי לקראת סוף השירות בצה"ל אברהם והצוות שלו בסיירת נבחרו על ידי הצבא לקבל את ההכשרה ליחידה המובחרת של ה"אלפיניסטים", יחידת המילואים הייחודית ללחימה בחרמון בתנאי שלג קשים. אברהם סיים את שירותו כסמל ראשון ביחידת "ארז" – יחידת "האלפיניסטים", וכל המשפחה הייתה גאה בו מאוד.

לאחר שהשתחרר עבד במספר עבודות כדי לחסוך כסף לטיול שחלם עליו, ולאחר מכן יצא לטיול הגדול בדרום אמריקה. הוא הגיע לפנמה ואת השבועיים הראשונים של הטיול ניצל להתנדבות במסגרת עמותת "לוחמים ללא גבולות", שם עסק בפעילות הומניטרית למען האוכלוסייה המקומית. כמו בכל מקום, גם במסעו בדרום אמריקה יצר קשרים טובים עם אנשים ולאחר שחזר לארץ הקפיד לשמור איתם על קשר. בתום שמונה חודשים חזר לארץ והחל לעבוד בתל אביב בהוסטל ״מקום אחר״, מרכז לנערים ולנערות בסיכון בגילי 18-12 השייך לעמותת "אותות". אברהם אהב את העבודה עם בני הנוער והיה מאושר מאוד. הוא ידע להכיל אותם ולסייע להם והשקיע בהם את כל כולו. במקום העבודה כולם החזירו לו אהבה והעריכו אותו, הן הצוות והן בני הנוער. במקביל נרשם ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. בתחילת אוקטובר 2023 עבר לגור בתל אביב והמתין בהתרגשות לפתיחת שנת הלימודים האקדמית.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע אברהם עם חברתו הטובה, גילי אדר, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים. בשעה שש וחצי בבוקר שבת פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. כשהחל הירי ניסו אברהם וגילי לברוח מהמקום, אך שוטרים ביקשו מהם לחזור פנימה למתחם הפסטיבל. הם התחבאו בקרבת הבר. הקשר האחרון עם גילי ואברהם היה בשעה 9:15 כשגילי עדכנה את אמה שהיא ואברהם מתחבאים בבר ואיתם שוטרת חמושה שמגנה עליהם. מאז נותק עימם הקשר. אברהם נחשב כנעדר במשך שבוע ולאחריו נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח, יחד עם חברתו גילי. המחבלים רצחו באותו בוקר כ-400 מבאי המסיבה.

אברהם גלעד טיברג נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין סגולה, פתח תקוה. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. על מצבתו כתבו אוהביו משפט שהיה אופייני לו ונלקח מהמשפט של יחידת ה"אלפיניסטים": "רק הנושם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות." להנצחתו, אחותו מרים (מימי) ושלושה חברים כתבו והלחינו את השיר "אחי הגדול", ששרה הזמרת נועה שעבון. להאזנה ביוטיוב: https://youtu.be/oWnJHD0bbOk

טוען זכרונות...

רוצה לשתף את הזכרונות שלך?
רק משתמשים רשומים יכולים להעלות זכרונות לאתר וליצור אתרים חדשים.