בן רחל ודניאל. אבירם בנימין חיים נולד ביום כ"ו באדר תשנ"ח (23.3.1998) בירושלים. אח צעיר לאלי, אסתר, אוראל ואדיר שלמה.

אבירם גדל והתחנך בשכונת עיר גנים בירושלים. מכיתה א' עד כיתה ג' למד אבירם בבית הספר "ראשית", בית ספר דתי שחיזק את אמונתו, והוא רכש שם חברים רבים. לאחר מכן, מכיתה ד' עד כיתה ו', הוא למד בבית ספר "ארזים" בשכונת תלפיות, בית ספר חילוני. מכיתה ז' עד כיתה י"ב למד אבירם בתיכון הטכנולוגי אמי"ת, למד במגמת חשמל וסיים שתים-עשרה שנות לימוד.

מורתו זהבה עוזרי סיפרה שאבירם הגיע לכיתתה מלא ציפיות ומוכנות לעבודה קשה, היה ילד מיוחד במינו שדאג לכולם, היה רגיש ועדין ודרש מעצמו הרבה.

בתקופת התיכון שילב אבירם בין שני תחביביו הבולטים - תחביב הבישול, אותו החל לפתח כבר כשלמד את התחום בבית הספר היסודי, ואומנות הלחימה נינג'יטסו. הוא נהג לבשל לבני משפחתו ולחבריו ואהב לגלות תבשילים חדשים ולהמציא מתכונים. אחותו אסתר סיפרה שהוא תמיד פינק אותה במטעמים. בהיותו בתיכון חבר הכיר לו את הנינג'יטסו, והוא התאמן בבית הספר לאומנויות לחימה "אקבן" בגבעת רם שבירושלים.

אבירם היה ילד ונער שקט וביישן, עם זאת היו לו הרבה חברים מכל מסגרת שהיה שותף בה. הוא נהג לייעץ לחבריו ושימש עבורם כאוזן קשבת, ובכלל עזר לכולם. אופטימיות, חיוך גדול, טוב לב ושלוות נפש אפיינו את אבירם וייחדו אותו. הוא גם היה עצמאי מאוד ונהג ליטול סיכונים כי ידע שלולא כן היה נשאר באותו מקום, והיה לו חשוב תמיד להיות בתזוזה ולהתקדם.

אבירם העדיף שלא להיות באור הזרקורים מתוך רצון לשמור על צניעות וענווה, ואף פרגן לחבריו גם אם הוא עשה את מלוא העבודה שיוחסה להם. בבית הספר הוא היה לעיתים נוטל אשמה על עצמו כדי להגן על חבריו לכיתה פן ייענשו על ידי המורה.

משפחתו של אבירם מסורתית, אך הוא הגדיר את עצמו דתי – הקפיד להשתתף בשיעורי תורה, פקד את בית הכנסת וניסה לקיים כמה שיותר מצוות. בזכות כושר המנהיגות שלו הוא אף יזם שיעורי תורה, ומדי שבת ארגן סעודת מצווה עבור מתפללים.

לאחר שאבירם סיים את לימודי התיכון, אחיו אדיר שכנע אותו להצטרף למכינה הקדם צבאית "ארז – אחריי!" בירושלים, ושם הוא בילה במשך חצי שנה. מטרת המכינה הייתה הקניית כלים להתמודדות במהלך השירות הצבאי, הובלת מיזמים חברתיים, לימודי היסטוריה, ידיעת הארץ ויהדות ועיסוק באחריות אישית ולאומית. חוויית המכינה כללה לינה משותפת עם חברי המכינה, ארוחות משותפות, לימודים, מסעות, אימוני כושר וגם בילויים משותפים.

אור גזאלה, חברו של אבירם מהמכינה, סיפר שאבירם, או כפי שהוא כינה אותו – "אבירה", נהג לקום בבוקר שעתיים לפני כולם כדי להספיק להתפלל, לעשות יוגה ולהתחיל להכין את ארוחת הבוקר. הוא גם סיפר שאבירם היה שם את צורכי האחר לפני צרכיו בטענה של "למה לי מגיע ולו לא מגיע?"

נטלי יגודייב, חברה מהמכינה, סיפרה שהיא ואבירם נהגו ללכת יחד לבית הכנסת, ובשבת בבוקר הוא היה מעיר אותה לתפילת שחרית. היא נזכרה בחיוך שפעם הלכו עם חברים לבית כנסת של העדה הבוכרית, ומשלא הבינו את הנאמר, הביט אבירם לעברה בעזרת הנשים, והחבורה כולה החלה להתגלגל מצחוק.

אבירם היה נחוש, חדור מוטיבציה ורצה להוביל בשירות הצבאי. הוא קנה ספרים כדי ללמוד ולהתמקצע מתוך מטרה לשרת ביחידה מובחרת של חילוץ והצלה.

אבירם התגייס ביום 14.3.2017. הוא שובץ לגדוד "שקד" (424) בחטיבת "גבעתי" ועשה טירונות בבסיס האימונים של החטיבה (בא"ח "גבעתי") בקציעות. אחד החיילים סיפר שכאשר הם נדרשו לישון בשטח באחד האימונים, חסר לו שק שינה. אבירם נתן לו את שק השינה שלו ואמר, "אני אישן על האדמה, לא אכפת לי. אני לא רוצה שיהיה לך קר".

באוגוסט 2017 התאמנה הפלוגה של אבירם בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח) שבאזור ירוחם.

ביום שישי 11.8.2017, בעת חופשת סוף שבוע מהצבא, נפגש אבירם בשתי הזדמנויות עם חבריו בירושלים – הם אכלו יחד והעלו חוויות מן העבר. פחות משבוע אחר כך הוא נפל.

טוראי אבירם בנימין חיים שביט נפל בעת שירותו ביום כ"ה באב תשע"ז (17.8.2017), סמוך לבסיסו שבאזור ירוחם. בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות.

בתום ההלוויה הניחו חברים של אבירם מבית הספר לאומנויות לחימה "אקבן" חגורה שחורה על תלולית העפר של קברו.

על מצבתו של אבירם חקקו בני משפחתו: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א, יב).