בנם של יעל ושי. נולד ביום כ"ד בסיוון תשס"ג (24.6.2003) במושב מחולה שבבקעת הירדן. אח לנתנאל, איל, הודיה ואבירם.

שריה גדל והתחנך במחולה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "רגבים בעמק" שבקיבוץ טירת צבי.

ילד מלא חום ושמחת חיים, רגיש וצנוע, בעל לב רחב, חיוך כובש, נתינה אינסופית ואהבה אדירה למשפחתו, לחבריו, לארץ ישראל ולעם ישראל.

כשהגיע לכיתה י"ב התחיל להתנדב בחוות "נווה אורי" בגוש עציון. החיבור שלו לאדמה ולארץ היה חזק ביותר, הוא נהנה מאוד לעזור לחקלאים ובעיקר אהב לרעות צאן.

לאחר כשנה של התנדבות, החל ללמוד בישיבה הגבוהה בסוסיא שבהר חברון. שם התחזקה אף יותר אהבתו למדינה ולעם, ואיתה שאיפתו למלא שירות צבאי קרבי ומשמעותי.

ב-17.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". לאורך כל השירות בלט ביכולותיו, מילא את תפקידו במקצועיות ובמסירות ונתן את כל כולו בכל פעילות ומשימה. לאור ביצועיו, נבחר לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתה).

שריה אהב את חבריו לשירות, על מגוון דעותיהם, אהבת נפש. החיבור והאחדות היו הדבר החשוב ביותר בעיניו, ולכך שאף וחתר בכל אשר עשה. מעגלי החברים שלו היו רבים, רחבים ושונים מאוד זה מזה, הוא אהב מאוד להפגיש ביניהם והשתמש ביכולתו האישית להתחבר לכל אדם, על מנת לקרב בין אנשים בעלי דעות ואמונות שונות.

על אף רגישותו הרבה לאחרים, מעולם לא היה תלוי בדעות סובביו ושמר על חיבור יציב לאמת הפנימית שלו. הוא חי בפשטות, טיפח עולם פנימי עשיר ועמוק ונהג לכתוב את מחשבותיו על החיים.

דרך חייו הייתה דרך של שמחה. הוא הקפיד להרבות בשמחה בעצמו ולשמח את סובביו בכל דרך והזדמנות. "אין שיחת טלפון שהייתי מתקשרת לחזק אותו ולא יוצאת ממנה מחוזקת בעצמי", סיפרה אחותו, הודיה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שריה היה בעיצומו של קורס המ"כים כשהחלה המלחמה. עם חבריו לקורס לקח חלק בלחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה, כאשר כניסתם הראשונה ללחימה ברצועה הייתה בתאריך בו היה מיועד להיערך טקס סיום הקורס.

אחרי סבב לחימה אינטנסיבי, יצאה היחידה מהרצועה. שריה הוצב בגדוד 51 ממנו יצא לקורס, ולבקשתו פיקד כמ"כ במחלקה שספגה אובדן קשה בתחילת המלחמה. שריה הרגיש שזוהי שליחות להוביל אותם, ועשה זאת במסירות וברגישות גדולה. הוא היה עדין נפש אך בעל כוחות גדולים, וגילה רצינות ואחריות רבה בכל הנוגע לתפקידו כמפקד.

המלחמה שהחלה בדרום התפשטה לצפון, והמחלקה שבה פיקד הוצבה, יחד עם שאר הגדוד, בגבול לבנון. בהמשך השתתפו בלחימה במסגרת התמרון הקרקעי בדרום לבנון. "המטרה היא הגנה על יישובי הצפון", חידד בפני חייליו את משמעות תפקידם, והוסיף: "אין מצב שתושבי הצפון לא יחזרו לבתיהם".

ברגעי ההפוגה הקטנים, שריה רקם תוכניות רבות ליום שאחרי המלחמה והשחרור מצה"ל. בין היתר, תכנן ללמוד מוזיקה בצפת, לעבוד בחווה בניו זילנד ולטייל בתאילנד.

ביום רביעי, 13.11.2024, הוביל את חייליו במסגרת פעולה מבצעית לטיהור מבנים מאמל"ח (אמצעי לחימה) בכפר בדרום לבנון. באחד המבנים הסתתרה חוליית מחבלים שפתחה לעברם באש. שריה לחם בגבורה בקרב פנים אל פנים מול האויב, עד שנהרג.

סמל ראשון שריה אלבוים נפל בקרב ביום י"ב בחשוון תשפ"ה (13.11.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במחולה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

שריה מונצח באתר בית הנשיא.

עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR