בן איריס ויחזקאל (חזי). נולד בראש פינה, ביום י"א בחשוון תשל"ח (23.10.1977). אח לאהוד. דור רביעי במושבה. למד בבית הספר היסודי על-שם וילקומיץ' בראש פינה וסיים את חוק לימודיו בקריית החינוך על-שם אברט "אורט חצור הגלילית".

נמרוד התגייס לצה"ל ביומו האחרון של חודש מרס 1996 ושירת בחיל השריון. לאחר השחרור למד במכללת הייטק בהרצליה, והוסמך כמהנדס מחשבים של חברת "מיקרוסופט". עד יומו האחרון עבד בחברה בתפקיד בכיר. קסמו האישי, הנעימות והתבונה שהקרין הותירו חותם על כל מי ששהה במחיצתו ולו זמן קצר ביותר. עם היותו איש הייטק, אהב נמרוד את החיים הטובים, ואת החיים הפשוטים, הראשוניים, את החיבור לטבע, לשורשים ולנוף הולדתו.

נמרוד נישא לבחירת לבו איריס, וב-5.10.2003 חבקו השניים את בנם המשותף עומר.

במלחמת לבנון השנייה נקרא נמרוד לשירות מילואים ב"צו 8", ועלה ללבנון עם טנק המרכבה שבו שימש כטען. ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006) נפל בקרב בדרום לבנון כשהטנק שלו, שחיפה על טרקטורים שסללו ציר תנועה חדש בכפר עייתה א-שעב, נפגע ממטען צד ומיד לאחר מכן ספג טיל נ"ט. מפיצוץ הטיל והתחמושת שהייתה בטנק נהרגו נמרוד וכל אנשי צוות הטנק.

נמרוד היה בן עשרים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראש פינה. השאיר אחריו רעיה, בן, הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

על מצבתו של נמרוד נחקקו מילותיו שלו, מתוך השיר "הוקפצתי" שכתב ארבעה ימים לפני שנהרג: "בסוף נלחמים, כמו חיות / בשביל לחיות, בשביל השקט שבפנים".

אהוד שגב, אחיו של נמרוד, שהתפרסם כמנטליסט ברחבי העולם, קבל את הידיעה על מותו של נמרוד בעת שהיה במסע הופעות בעיר הנופש קנקון שבמקסיקו. שעות טיסה רבות ציפו לו לפני הגיעו לארץ, להלוויה, שבמהלכן הגה את רעיון ארגון החופש העולמי.

כתבות רבות התפרסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית אשר סיקרו את הלחימה בלבנון והאירו את דמותו של נמרוד. אחת הכתבות המרגשות ביותר התפרסמה במקומון "קול הכפר", ובה מתאר אוהד לוביאניקר בטורו "שתי אצבעות מלבנון" את מפגשו של נמרוד עם חובש הפלוגה שלו, ניר בר נתן, שדרכו הצטלבה לשעתיים בלבד עם זו של נמרוד, אך הותירה בו רושם עצום: "לפני שבוע, ביום רביעי אחר הצהריים, כך הוא סיפר לי כמה ימים אחר כך, כששתינו את הקפה של הבוקר, ניר, שקראנו לו "ברני", יצא לחופשה של 48 שעות בבית. הוא יצא לכביש מהשטח בו אנו מוצבים וניסה לעצור טרמפים. שני מילואימניקים עצרו לו, הם שירתו בשריון. לאחד מהם נולדה בת והשני, שהביא את מכוניתו לבסיס, לקח את האב הטרי לפגוש את בתו בפעם הראשונה. הם נסעו לכיוון מרכז הארץ והורידו את חברו השריונר של הנהג בבית החולים, איחלו לו מזל טוב והוא רץ לפגוש את אשתו ובתו התינוקת. בהמשך הדרך התפתחה בין ברני לנהג שיחה ערה. הנהג נתן לברני את כרטיס הביקור שלו במיקרוסופט, שם הוא עובד, וברני הראה לשריונר את התמונות שצילם במהלך שבוע הלחימה האחרון, תמונות מירי התותחים של הפלוגה שלנו. התפתחה ביניהם קרבה רגעית של שני חיילים השותפים לאותה מלחמה, שני ישראלים החוזרים לביתם משדה הקרב שם לחמו למען מטרה משותפת. דרכיהם נפרדו כשברני ירד מרכבו של הטנקיסט ותפס את האוטובוס הראשון לירושלים. הנהג קיבל אישור ללון באותו לילה בביתו, ושב לאשתו ושני ילדיו ברמת גן. ...

ביום שישי בבוקר שב ברני לסוללה שלנו בגבול, אחרי שהתרענן, הריח קצת את הבית ושאב כוחות חדשים. אחרי שהתארגן פתח את העיתון ועיניו דילגו, באופן אינסטינקטיבי בתקופה הזו, למקום בו נמצאים מדי יום תמונותיהם ושמותיהם של ההרוגים מקרבות יום אתמול. ביום רביעי היו קרבות מרים - 13 חיילים נהרגו, תשעה מהם בכפר בדל בגזרה המערבית. הסוללה שלי ירתה באותו יום כמעט בלי הפסקה. שלושה מסוקים עברו מעלינו לתוך לבנון ואחר כך הם חזרו לארץ, לכיוון בתי החולים, עמוסים בעשרות הפצועים. העיתון של אותו יום שישי היה מלא בתמונות קטנות של ההרוגים, דף כותרת שלם בידיעות אחרונות. עיניו של החובש ננעלו לפתע על פנים מוכרות - רס"ל נמרוד שגב (28), היה כתוב לידן, פניו של המילואימניק השריונר שלקח אותו הביתה, שחייהם נקשרו לשעתיים ביום רביעי האחרון. הוא עוד זכר את החיוך שלו, כרטיס הביקור שקיבל ממנו עוד היה בכיס המדים שלו. שגב מת בקרבות של יום רביעי בבוקר מפגיעת טיל נ"ט בטנק המרכבה שלו בדרום לבנון. 'באותו רגע', סיפר לי ברני לפני שלגם מהקפה השחור שלו, 'פשוט לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, פשוט הייתי בהלם. הרגשתי לחץ בחזה ליד הלב, רציתי לבכות. נחנקתי'. ... באותו יום קנתה חברת "מיקרוסופט" את המקום המרכזי בעמוד האחרון של העיתון, אותו עמוד שעמוס לעייפה במודעות אבל, בתקופה האחרונה רובן של חיילים שנפלו בקרב. המודעה של נמרוד הייתה הגדולה ביותר. במודעה היה רשום כי משפחת מיקרוסופט אבלה על מות בנה בקרב ומשתתפת בצער הרב של משפחתו".

אהבתו הגדולה של נמרוד לראש פינה ולטבע הובילה את משפחתו להחלטה להנציחו בהקמת "מצפה נמרוד" - גן הנצחה, עמדת תצפית לנופי הגליל והגולן ונקודת מוצא לטיולים - באתר השחזור ראש פינה.

לזכרו של נמרוד הוקם בלוג ברשת האינטרנט שכתובתו:

http://blogs.microsoft.co.il/blogs/RememberNimrod

שתי כיתות מחשבים הוקמו לזכרו ונקראו על שמו של נמרוד בבתי הספר "אגמים" ו"רזים" בצפת, שנפגעו במלחמת לבנון השנייה.

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR