סיפור חייו

בן מלכה ויעקב, נולד ביום ט"ו בתמוז תרפ"ו (27.6.1926) בעיר סוסנוביץ שבפולין. אחרי גמר לימודיו בבית-הספר, למד נגרות ועבד בה. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, כשהנאצים העבירו את כל היהודים למחנות ההשמדה, הוא נשלח על-ידם לעבודת-כפייה ונותר בחיים. בעת השחרור נמצא במחנה-עבודה בגרמניה, עבר לבלגיה והצטרף לקיבוץ-הכשרה שאורגן על-ידי אנשי הבריגדה היהודית. בעזרת חיילי הבריגדה הולבש מדי חייל ונשלח "הביתה" לשחרור כמתנדב ארצישראלי, וכך הגיע לארץ בשנת 1946 ללא סרטיפיקט וללא כל התקלות הצפויות לעולה "בלתי חוקי". יצחק שהה שבוע ימים בקיבוץ נען ואחר-כך הגיע לבית דודו ודודתו ברעננה. הוא עבד בעבודות שונות, בעיקר במקצוע הנגרות והיה חביב ומקובל על כל יודעיו ומכריו.

משפרצה מלחמת-העצמאות התייצב לשירות, הוצב בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בכל פעולות החטיבה. כחודש אחרי הכרזת המדינה הגיעה לארץ אחותו, הנפש היחידה ששרדה ממשפחתו, והוא הספיק עוד לראותה פעמיים בסורו הביתה לחופשות קצרות. במבצע "דני" שירת במחלקה שמפקדה היה אברהם מיכרובסקי, מעוזריו ומיטיביו כאיש הבריגדה בבלגיה. ב-15 ביולי 1948 בערב החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. בבוקר ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) תקפו כוחות הלגיון את המשלט כשהם מסתייעים באש ארטילרית ובשריוניות. הם שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. בקרב זה נפל עם חבריו, ובכללם מפקדו מיכרובסקי. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

זכרו הועלה בספר "חמישים הדקות של קולה" מאת שמואל שוארץ.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון).