בנם בכורם של עודד ושולמית. נולד ביום י"ג באב תשי"א (15.8.1951). למד בבית-ספר יסודי ברעננה ובבית-הספר התיכון על שם אוסטרובסקי ברעננה, במגמה הריאלית. יוסף אהב ספורט והיה חבר בתנועת "מכבי הצעיר", אולם התעניינותו במדעים מדוייקים הייתה גדולה עוד מימי נעוריו ולכן ביקש, לאחר סיום לימודיו התיכוניים, להתקבל לטכניון העברי בחיפה ולהתמחות בפיסיקה. תכונה אחת התבלטה בו מעל לכול והיא יושרו. תכונה זו הייתה טבועה בו עמוק והתבטאה בחיי יומיום, ביחסו לכל הסובבים אותו, לחבריו ולמוריו. הוא היה אסיר תודה למוריו על כל אשר העניקו לו בתחום ההשכלה. הוא לא היה בעל שכלתנות יבשה, אלא מלווה רגש נפשי מעמיק. מקטנותו היה מבטו צלול ונבון, ומנהגו נעים ועדין. תמיד ריחף על פניו החיוך הטוב והביישני, אשר בו קידם כל אדם. הוא נהג פשטות וצניעות בכל הליכותיו. בכיתה לא היה מן הצעקנים, לא הרבה להצביע וגם לא התבלט. אך כאשר ענה - היו תשובותיו ענייניות וברורות. יש אשר עסק בסוגיה מסויימת והיו מתעוררים בו ספקות שונים, ואז לא נח ולא שקט עד אשר בדק את העניין, השביע את רצונו ויישב את הסתירה. לאחר שהתגבר על הספקות, אפשר היה לחוש במבטו את השלוה הנפשית. זה היה סימן לחרדתו על האמת, לאותו "נקיון כפיים" מדעי, שהיה הרקע הנפשי אצלו לכל מחקר אמת. כך הפך הלימוד לגביו לעונג ולא לכורח. נוסף על כל זאת הצטיין בנדיבות-לב ובאהבה לעזור לזולת. תמיד היה נותן משלו בחפץ-לב, תמיד אהב לתת מעצמו לזולת. כאמור, נתקבל לטכניון העברי בחיפה ושאף לעסוק במחקר בפיסיקה. דחיית שירותו הצבאי אושרה והוא נתקבל לעתודה האקדמית, אבל בגלל המצב בחזית התעלה נקרא לשירות.

במחצית נובמבר 1969 גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון. ביום ט' בניסן תש"ל (15.4.1970), כעבור חמישה חודשים בלבד, נפל בקרב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברעננה.

לאחר שנפל הוצאה לאור חוברת בשם "חברים מספרים על יוסי"; כן נתנה תרומה שנאספה בין מוקיריו להקמת מעבדה לפיסיקה על שמו בבית-הספר התיכון ברעננה; מתוך נאמנות לשאיפותיו בתחום המדע והמחקר קבעה המשפחה מלגה ללימודים אקדמיים, לתלמיד מצטיין של בית הספר התיכון ברעננה. בנק לאומי לישראל בע"מ קבע אף הוא מלגה שנתית לזכרו.