בן צילה ורוני. נולד ביום ג' באב תש"ם (16.7.1980) בנתניה, בן בכור להוריו. כשהיה בן שלוש שנים נולדה אחותו סיגל. ילד יפה תואר היה, עיניו חומות ושערו חום-שחור, מיד הפך למרכז המשפחה וזכה בהרבה חום ואהבה, פינוק ותשומת לב.

עד גיל ארבע גדל יגאל בנתניה, ואז עברה המשפחה לרמלה. יגאל החל ללמוד בבית-הספר 'בן גוריון', וכבר בכיתה א' בלט כתלמיד מצטיין, בעיקר בחשבון. כתלמיד מצטיין הציעו המורים 'להקפיץ' אותו כיתה, אך יגאל סירב, כדי שיישאר עם החברים שאהב. כשסיים כיתה ד' חזרה המשפחה לנתניה, ויגאל המשיך את לימודיו בבית-הספר 'יהודה הנשיא'.

עקב הצטיינותו בחשבון הוצע לו להמשיך ללימודי הנהלת חשבונות במסגרת התיכון, אך יגאל שוב בחר להמשיך עם החבר'ה, ועבר לתיכון 'אורט ליבוביץ' בנתניה, במגמת מכונאות רכב. בתום לימודיו בכיתה י"ב המשיך לשנים י"ג ו-י"ד ב'אורט הרמלין', אותו סיים בהצלחה רבה והוסמך כמכונאי רכב.

יגאל היה נער חברותי מאוד, תמיד במרכז האירועים, נאמן מאוד לחבריו ואהוב עליהם. 'דיג'י', 'איגי', 'גיגי' ו'איגול' היו חלק משמות החיבה שלו בפי כל. תמיד היה מוכן לעזור, לארגן ולתרום - ילד מקסים, שאהב לתת אך לא לקבל...

יגאל אהב מאוד ספורט, שיחק כדורגל וכדורסל ובדרך כלל בזכותו הקבוצה שלו ניצחה. הוא גם הרבה לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל, באיצטדיונים או בטלוויזיה. יגאל התאמן באופן קבוע במכון כושר, והשתתף בחוגי ג'ודו וטניס.

כבן נאמן להוריו, שעה יגאל תמיד לעצותיהם, הקפיד לא לבקש כסף ולא לגרום דאגות מיותרות. הוא נהג לעזור בעבודות הבית, כגון צביעת הקירות, קניות וכביסה. קשר חם ואוהב היה גם בין יגאל לאחותו הצעירה. תמיד עזר לה, שמר והגן עליה וידע איך לפנק אותה. יגאל היה תמיד שמח, חיוך מקסים על פניו ואור בעיניו. צנוע בהליכותיו, טוב ליבו היה נסוך על פניו השוחקות, אשר האירו לכל אדם. יחסו האנושי של יגאל לסובביו בלט, ושימש דוגמה לכל חבריו.

כבר בעת לימודיו בתיכון, ואחר-כך בעת שירותו הצבאי, עבד יגאל בלילות כמלצר כדי לעזור בפרנסת המשפחה, וכדי שיהיה לו כסף משלו לצרכיו ולא יצטרך לבקש מהוריו. בשנת 1999, כמה חודשים לפני גיוסו לצה"ל, נסע יגאל לארצות-הברית לביקור אצל סבתו ודודיו מצד אמו, שלא ראה אותם מאז היה ילד. את כל הנסיעה מימן מחסכונותיו מתקופת עבודתו.

בחודש יוני 2000 התגייס יגאל לצה"ל, לחיל-החימוש. תחילה שירת באזור באר שבע, ולאחר זמן קצר הועבר, לבקשתו, לשרת סמוך לעפולה. עד מהרה השתלב ביחידה, היה חייל טוב ונאמן, אהוב על כולם ומבצע את משימותיו במסירות. יגאל אהב את הבסיס והחיילים, ונהנה משירותו. כיוון שלמד עד כיתה י"ד לפני הצבא היה חייב בשירות קבע, והוא בהחלט ראה את עתידו בצבא לשנים נוספות רבות.

ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002) נפל יגאל בפיגוע חבלני בצומת מגידו. ערב לפני-כן הגיע הביתה באופן מפתיע ל'אפטר' והיה שמח וטוב לב, ובבוקר עלה לאוטובוס אגד בקו 830 בדרכו לבסיס. בצומת מגידו התנגשה באוטובוס מכונית תופת שנהג בה מחבל-מתאבד, ובפיצוץ נפגעו כמעט כל יושבי האוטובוס. יגאל נפצע בראשו ופונה במצב קשה לבית- החולים העמק בעפולה. מצבו התברר כקשה מאוד והוא הועבר במסוק לבית-החולים רמב"ם בחיפה, שם נפטר והוא בן עשרים-ושתיים.

לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואחות.

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR