בנם הבכור של בלאינש ואדנה. נולד ביום כ' בשבט תשנ"ד (1.2.1994) באתיופיה. אח גדול למלסה, טרועלם וטמסגן.

כשהיה בן ארבע, אביו התגייס לצבא האתיופי ובמשך שנתיים המשפחה לא ראתה אותו ולא שמעה ממנו. מולוגטה לקח את תפקיד הבן הבכור במלוא הרצינות, גילה אחריות גדולה כלפי משפחתו ומגיל צעיר סייע בטיפול באחיו הקטנים ובכל מה שנדרש בבית.

מולוגטה גדל והתחנך בעיר גונדר שבאתיופיה, למד בבית הספר היסודי המקומי. משמעות שמו: אדם שבורך על ידי כוח עליון בהרבה תכונות טובות, ואכן כזה היה – ילד חכם, שמח וטוב לב, ברוך כישרונות ויכולות. אהב לכתוב, לצייר ולסרוג כיפות, הצטיין בכדורגל ובחוג התעמלות קרקע וזכה במדליות רבות.

בשנת 2007, כשהיה בן שתים-עשרה, עלתה המשפחה לארץ והגיעה למרכז קליטה "קלישר" בבאר שבע. מולוגטה החל ללמוד בפנימיית "קריית נוער" בירושלים.

ב-2009 עברה אימו תאונת דרכים קשה ובמשך שנה וחצי הייתה מאושפזת בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. מולוגטה הגיע לבית החולים מדי ערב, אחרי הלימודים, טיפל באימו וחיזק אותה בזמן שאביו היה בבית עם אחיו הקטנים. הוא ישן על כיסא לצידה כל לילה, וב-6:00 בבוקר יצא חזרה לפנימייה.

אחרי ששוחררה מבית החולים, אימו הייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך מספר שנים. מולוגטה המשיך לסייע לה, עזר לאביו לטפל בבית ובאחיו הקטנים, אך הקפיד לא להזניח את הלימודים. על אף האתגרים, סיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצטיינות.

עם סיום הלימודים, הצטרף למכינה הקדם-צבאית "עוז שלמה", סמוך לקריית מלאכי. לאורך שנת המכינה התלבט מאוד לגבי שירותו הצבאי. הוא חלם להיות לוחם, אך ידע שמסלול קרבי לא יאפשר לו להמשיך לסייע ולתמוך במשפחה באותה מידה. אביו, אותו שיתף בהתלבטויותיו, הרגיע אותו, הבטיח לו שהכול יהיה בסדר ועודד אותו ללכת בעקבות חלומו.

הוא התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "דובדבן", שם שימש כקלע חוד.

אהבתו לארץ ולמדינה הייתה שורשית ועמוקה. עוד כילד באתיופיה, נהג לחלום על ישראל ולכתוב עליה, וכשבגר התגאה ללבוש מדים ולשרת בצבא. תמיד טען שיש לשמור על אחדות ולא לדבר על עדות וצבעים, כי זו הארץ של כולנו ואין לנו אחרת.

לקראת סוף שירותו הצבאי הכיר את טלי (בגוסאו) דרך מכר משותף. כבר בשיחת הטלפון הראשונה השניים התאהבו, ומאז לא נפרדו.

מולוגטה השתחרר מהצבא, התחיל לעבוד כמאבטח, ומהר מאוד קודם לתפקיד קצין ביטחון. אחרי שעות העבודה, הקים עם חבריו את קבוצת הכדורגל לנוער "נבסו" בקריית גת, שנועדה לספק מסגרת מיטיבה לנערי העיר.

ב-2021, ביום בו מלאו חמש שנים להיכרותו עם טלי, הציע לה נישואים. שנה לאחר מכן הם התחתנו.

לאורך כל השנים שעברו מאז שירותו הצבאי, חלם להתגייס למשטרה ולהמשיך לתרום למדינה. מגיל צעיר ידע להציב לעצמו מטרות ולהשיג אותן, וגם את החלום הזה הצליח להגשים.

ב-19.3.2023 התגייס למשטרת ישראל ושירת במתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) – יחידה המשמשת ככוח ראשוני לסיוע באירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת.

באותו הזמן, טלי כבר הייתה בהריון, ופחות מחודשיים אחרי שהתגייס, ב-4 במאי 2023, נולדה בתם, אליה. מולוגטה היה מאושר להיות אבא, ונהג לדבר לאליה ולשיר לה בכל הזדמנות.

משפחתו הייתה תמיד במקום הראשון מבחינתו, והוא שימש עבורם כעוגן. במיוחד אהב את סופי השבוע ואת זמן המנוחה המשותף שהגיע עמם, ובילה כל רגע פנוי עם המשפחה.

החיוך הכובש היה ממאפייניו הבולטים, ואיתו יכולת מיוחדת לשמוח ללא סיבה, להפיץ סביבו אור ולהדביק את כל מי שהיה סביבו בשמחה ובחיוך. אהב לצאת לטבע ולטייל, לשמוע מוזיקה ולרקוד בכל הזדמנות, אפילו תוך כדי בישול.

אדם טוב לב וצנוע, מלא בנתינה ואהבה טהורה לסובביו, ראשון לעזור ולהתנדב לכל משימה. תמיד דרבן את אחיו לעזור לאחרים והתנדב בעצמו למען הקהילה. בין היתר, התנדב לצבוע בתים של קשישים מדי שנה, לקראת חג הפסח.

זמן קצר לפני חגי תשרי תשפ"ד, הספיק להשיג מטרה נוספת שהציב לעצמו ורכש עם טלי דירה בחולון. הדירה הייתה אמורה לעבור שיפוץ והמשפחה תכננה לעבור להתגורר בה עם סיומו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה בילה מולוגטה יחד עם אשתו ובתו בבית הוריו בקריית גת. ב-6:30 בבוקר, כשהחלו להישמע אזעקות, הבין מיד שעומדים להקפיץ אותו. רגע אחר כך קיבל הודעה להגיע ליחידה. אימו מספרת: "הוא הלך בחיוך, מוכן להגן על האנשים. זאת הייתה מטרתו היחידה - לשמור על האזרחים. לא היה פחד בעיניו".

יחד עם חברי הצוות שלו, יצא לכיוון שדרות. כבר בתחילת דרכם נתקלו בשלושה מחבלים וחיסלו אותם. משם המשיך הכוח, שכלל שמונה שוטרי מתפ"א בשני ג'יפים ממוגנים מסוג "קרקל", אל קיבוץ בארי.

מטרים ספורים אחרי שער הכניסה לקיבוץ, נתקלו במארב של מחבלים שהמתינו בין השיחים. מולוגטה ושאר חברי הצוות ניהלו מולם קרב קשה והצליחו לחסל עשרות מהם. בשלב מסוים נורו שני טילי RPG לעבר הג'יפים. מולוגטה נהרג, ואיתו שישה לוחמים נוספים. רק אחד משמונת חברי הצוות שרד את המתקפה.

סמל ראשון מולוגטה גדיף נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

"את מולו בני היקר ילדתי בגיל ארבע-עשרה, הוא בני הבכור", כתבה אימו, בלאינש. "מאותו רגע שמולו הגיע לעולם הכרתי אושר מהו, חיי טובים בהרבה מאז שהוא נכנס לחיי. הוא לא רק הבן שלי, הוא אחי, הוא החבר הכי טוב שלי והוא אבא ואימא שלי. עשרים ותשע שנים שבהן הייתי מאושרת ממנו... הקשר שלי ושל מולו מיוחד, אנחנו ממש כמו שני חברים טובים. היינו מדברים על הכול, דברים שרק שנינו יודעים ומספרים... אני מעריצה ואוהבת מאוד את בני היקר מולוגטה... ואני רוצה שכולם ידעו, כל עם ישראל, שהוא נפל בשביל להגן על מדינת ישראל, בשביל האזרחים היקרים, בשביל שאנחנו נוכל לחיות פה בשלום, באחדות ובאהבה".

"מולו הוא בן אדם שאי אפשר להגדיר במילים את כל מה שהוא", כתבה אחותו טרועלם, "צריך להכיר אותו כדי לדעת כמה מיוחד הוא היה וכמה כיף שיש אנשים כאלה טובים. הוא היה פשוט עם לב טהור, היה עושה הכול מאהבה. בן אדם שהיה חושב תמיד על האחר ותמיד רוצה רק לעזור. היה פשוט טוב, בלי רעש וצלצולים".

"אומרים שה' לוקח את הטובים אבל לא הבנתי עד כמה", כתב חבר מהצבא. "את מי שמכונה אצלנו הנסיך של הצוות, השקט, הביישן, איש העשייה האמיתי, הכי מקצועי, הכי מחויך. זה שקורא אותך עם העיניים ויודע בדיוק מה אתה צריך, שתמיד נרתם לכל מה שרק תבקש ממנו. גיבור ולוחם היית מהרגע בו נולדת עד הנשימה האחרונה שלך. יש סרטון שלך נלחם בקרב בשדרות כמו אריה! אלוהים, כמה שזה אפיין אותך ולא הפתיע אף אחד שראה אותו... אני מבטיח לך אחי היקר שמסע חיי הצוות יהיה מפה להשריש את הערכים שלך בנוער, בחברים, ובכל אדם בדרך שנפגוש. אותו נוער שכל כך האמנת בו, עד כדי כך שבחרת רגע אחרי השחרור ללכת ללמד אותו כדורגל, רק כדי שלא יתדרדר למקומות לא טובים. כי חונכת שכמו שפתחו לך חלון הזדמנויות להתקדם, זה ברור לך מאליו שהגיע גם תורך לתת".

"אח יקר שלי", כתב מלקמו, הגיס של טלי, "איך אפשר לעכל את זה שאתה כבר לא איתנו? איך אפשר להספיד אותך, איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר?... רק לפני רגע דיברנו על תוכניות לעתיד ופתאום, ברגע, אתה כבר לא פה. איך אני אוכל לבוא לבית ולשבת לבד בלי לצפות ממך שתצא מהחדר לסלון כי שמעת שאני בבית. לא מסוגל לתאר את הרגע הזה שהבית ריק ממך, הטיולים בשבתות, בלי איזה ערב מצחיק שהיית עושה לנו במוצ"ש, בלי להתחלק איתך בחצי בירה. החפירות שלך שאני אתחתן ותהיה השושבין שלי. היית כמו אח גדול בשבילי, לימדת אותי מה זה נתינה, מה זה להיות בנאדם טוב ולחיות את הרגע. היית גיבור ותישאר גיבור בשבילי ובשביל כל העם".

מולוגטה מונצח באתר גלעד המשטרתי, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש, באנדרטה ובחדר ההנצחה בבסיס יחידת מתפ"א ובבית "יד לבנים" בקריית גת.

טורניר קט רגל לזכרו נערך בהשתתפות בני משפחה וחברים מכל תחנות חייו.

עמותת "עולים ביחד" הפיקה סרטון לזכרו, בהשתתפות בני משפחתו. הסרטון ניתן לצפייה ביוטיוב.

עמודים לזכרו, הכוללים תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייו השונות, נפתחו בטיקטוק ובאינסטגרם, תחת השם remember_mulugeta_gedif.

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR