בן אלמאזה וכאמל. נולד ביום 2.1.1987 בכפר ג'וליס. אח למנאר, איאד, תמר, נסים ווליד. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "ג'וליס א'" וסיימם בבית-הספר התיכון "מקיף ג'וליס", שם למד במגמת תקשורת. בצעירותו נטל חלק בפעילויות חברתיות בתנועת "הנוער העובד והלומד", היה חניך בתנועת "הצופים הדרוזים" ופעיל בחוג המדריכים הצעירים.

תאמר היה בחור מקסים, יפה גוף, תואר ונפש, מקרין שמחה וחום, וחיוכו שובה לב. הוא היה חבר של כולם, אהוב ואהוד, ואיגד סביבו חבורות צעירים בני גילים שונים. תכונותיו סחפו אחריו רבים, וכל הסובבים אותו חפצו להתקרב אליו ולהימנות עם חוג חבריו הנרחב: "בחור זהב עם לב טהור," "אדם צדיק," העידו עליו. "תאמר אל-אבו איאד,", קראו לו. את המבטא והסלנג שלו חיקו - "טב למה," "אתתתה חושב," "סעיד".

תאמר ביקש לנצל כל רגע מחייו. הוא יזם ותיכנן טיולי חברים, רכב על סוסים, רכש אופנוע והרבה בטיולי אופנועים וטרקטורונים. נוסף על כך היה מארגן ערבי הווי וקומזיצים רבים, ותמיד עמד במרכז העניינים והבילויים. חדרו היה חדר כל חבריו ומכריו - פתוח לכל, בכל עת ולכל הבא. תאמר אהב את חדרו והקדיש לו נתח מיוחד מחייו - קישט, ריהט, סידר, והתענג על כל מפגש עם בני משפחה וחברים.

בסוף חודש מרס 2005 התגייס תאמר לצה"ל ומימש את משאלת לבו - להיות לוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". ל"גולני" רצה להצטרף עוד בהיותו נער צעיר, ואף ויתר על השתתפות בגיבוש סיירות, שאליו יועד, כדי להבטיח את הגעתו לחטיבה ולגדוד. לאחר כשנת שירות בגדוד 51 סיים את מסלול הלוחם, הצטרף לפלוגה הרובאית והפך ללוחם ותיק במשפחת "גולני", לוחם אמת. תאמר היה חייל מוביל, אמיץ, גיבור, עקשן, חייכן ולוחם למען המטרה, וחבריו ראו בו דוגמה, מופת ומודל לחיקוי. בחדרו שבכפר ג'וליס המתינו לו חבריו הרבים להגעתו מהבסיס; מהחדר הדהדו קולות המוזיקה שאהב וריח הנרגילה שעישן. עד מהרה הפכו הקולות והריח לסימן היכר לתאמר ולכך שהגיע לחופשת סוף השבוע מהצבא.

בתחילת חודש יולי 2006 נפצע תאמר בקרסולו במהלך משחק כדורגל עם חבריו. הוא נותר בבית, כאוב, פצוע וצולע. הכאב הפך לעצב ולדאגה, עת נודע לו כי חבריו למחלקה, לפלוגה ולגדוד הצטרפו למעגל הלחימה הרגלית בשטח לבנון. חרף פציעתו, ביקש ממפקד מחלקתו ליטול חלק פעיל במלחמה, ואולם רגלו הנפוחה ומצבו הבריאותי מנעו את הצטרפותו ללוחמי הגדוד. בדאגה, חרדה ועצב רב עקב אחר המתרחש בארץ האויב, ולבו עם חבריו.

ביום 26.7.2006 התממש חלום הבלהות, ותשעה מאחיו לנשק נהרגו במהלך מלחמת לבנון השנייה. תאמר התהלך מבולבל, עצוב וכאוב, ונפשו לא מצאה מנוח. הוא התעקש להצטרף לחבריו הנלחמים על אף מצבו ואת הטרדה והדאגה לשלום חבריו הלוחמים העביר להוריו, לאחים ולאחיות, לחברים ולבני הכפר, שהחלו דואגים מאוד לשלומו הוא.

לפנות בוקר ביום ה-12.8.2006 נפל תאמר בקרב במלחמת לבנון השנייה, בשקיף א-נימל שבדרום לבנון. עננה של אבל כבד ריחפה מעל ביתו, כפרו, ארצו והעולם כולו. בכי מר הדהד מפי המוני מלוויו למשכבו האחרון בבית-העלמין בכפרו ג'וליס. תאמר, בן תשע-עשרה וחצי בנופלו, הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

מכתבי פרידה רבים, שירים ורשימות לזכרו, נכתבו לאחר לכתו.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker