בס"ד

שרה קרמר ז"ל (1926 - 2013)

שרה רבקה קרמר (לבית שכטר) ז"ל נולדה ב-1926 בעיר גלץ שברומניה להוריה מרדכי שכטר שו"ב ז"ל ודינה שכטר ז"ל (לבית ברנניג). היא היתה בת יחידה וגדלה כילדה מאושרת עד עליית הנאצים לשלטון.

יהודי העיר גלץ ניצלו ברובם ממשלוחים למחנות המוות אולם משך שנות השואה סבלו הם מאימי המשטר הנאצי תוך הסתגרות בבתים. שרה, כנערה, הוחבאה לעיתים בחדר מסתור שהפתח לו הוסווה ע"י שטיח דקורטיבי.

שרה, אשר מילדותה שלטה היטב בשפה העברית, התבקשה בתום המלחמה לשמש כגננת ב"גן תרבות", הגן העברי היחידי בעיר. שרה שימשה שם גם כמזכירת סניף "הפועל המזרחי – תורה ועבודה". בשנת 1950 קיבלה המשפחה "סרטיפיקטים" (רישיונות) לעלות לישראל במסגרת מבצע עליה שארגן "הפועל המזרחי".

עם עליית המשפחה ארצה הופנו הם למרכז הקליטה "שער עליה" ולאחר מכן ל"דיר יאסין" שע"י ירושלים. שרה הופנתה לעבודה בחיפה ושימשה כמזכירה של "הפועל המזרחי" בחיפה עד שנת 1952. באחד האירועים שאורגנו ע"י "הפועל המזרחי" הכירה את משה.

אף למשה ז"ל היה סיפור חיים מרתק. בשנת 1939, במסגרת מבצע הברחת נערים יהודים מוינה לאנגליה ("קינדרטראנספר"), הועבר משה, אז בן 16 שנים, יחד עם מעל 100 נערים אחרים לאחוזה כפרית בסקוטלנד שהיתה שייכת ללורד בלפור. ההורים הספיקו להימלט ברגע האחרון לפני השתלטות הנאצים על אוסטריה וניסו לעלות לישראל. אוניית המעפילים לא הורשתה לעגון בארץ ישראל ונסעה בלב ים חודשים ארוכים עד שבאישון לילה הצליחו המעפילים להסתנן ולעלות לארץ.

בעקבות נאום נרגש שנשא משה שרתוק ז"ל בפני הנערים בבית בלפור בסקוטלנד, החליטו משה ורוב חבריו להתגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית. נוכח שליטתו בשפה הגרמנית גויס למודיעין הבריטי ועסק בפענוח שדרים ותרגומם לאנגלית במפקדת הצבא הבריטי בקהיר. במהלך שרותו הצבאי סייע להציל יהודים שרידי חרב משארית הפליטה. בעת שרותו באיטליה סייע עם חבריו בהעברת פליטים יהודים על מנת שיפליגו לארץ ישראל.

בתום המלחמה עלה לארץ ישראל ופגש סוף סוף את אביו. אימו לא זכתה למפגש, היא נפטרה לפני כן, תוך געגועים רבים לבנה היחיד.

זמן קצר לאחר עלייתו ארצה החל לעבוד ברכבת ישראל. באותו מועד הצטרף לשורות "הפועל המזרחי". בשנת 1952 הכיר את שרה במסגרת מפגש של צעירים חברי "הפועל המזרחי". בני הזוג התחתנו בתל-אביב והקימו את מעונם בבית הוריה של שרה בחולון. עם התבססות בני הזוג רכשו הם דירה בתל אביב ולאחר מכן עברו לרח' הרב הרצוג בגבעתיים, והצטרפו לקהילת "גבורת מרדכי".

שרה ומשה היו פעילים בקהילה. בהעדר ילדים ומשפחה קרובה בני הקהילה שימשו כמשפחתם.

הקשר החזק בין בני הזוג היה מיוחד ושימש דוגמא לכול.

משה נפטר ביום יב בניסן התשנ"ט (29.3.99). ממכה זו התקשה שרה להתאושש עד יום מותה. לאחר פטירת משה עברה שרה להתגורר "בבית שלום" בתל אביב.

להנצחת שמו של משה תרמה שרה את הקמתו של בית מדרש חדש בישיבת בני עקיבא "גבעת שמואל" בנשיאותו של הרב שרגא פרוכטר שליט"א. חנוכת בית המדרש נערכה באירוע מרשים ביותר ואת המזוזה בפתח בית המדרש החדש קבע הרב מאיר לאו שליט"א. שרה תארה לימים אירוע זה כאחד הימים השמחים בחייה.

שרה נפטרה ביום כ' אלול תשע"ג (26.8.13). היא נטמנה לצד בעלה.

יהי זכרה ברוך!

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker