שחר, דור שביעי בארץ, בן למשפחה שכולה ושורשית, סקרן ומתעניין, מגיל צעיר פנה לחבר באמצעות חינוך את הנוער לציונות, דמוקרטיה, אהבת המדינה ותמיכה בחלשים, לא הכל בתלם המוכר והקבוע מראש של רוב הצעירים.

כמה מתחנות חייו-

כשרוב הנוער הלכו לתנועת הצופים, עבר עם כמה מחבריו להקים את קן "הנוער העובד" בראש העין, עם פעולות "על הבלטה" ליד היער בהיעדר מבנה.

בטקס 25 שנה לקן ראש העין אמר, בין השאר-"קן ראש העין בשבילי הוא המקום שבו פתחתי את הלב. המקום שהפך מקטן ואינטימי לרחב ומזמין. והיום אחרי 19 שנים של חיי שיתוף בצורות שונות וברמות שונות אני גם יכול להגיד שלעשות שיתוף עם הרבה אנשים זה הרבה יותר מעניין ונותן לך מקום להיות מי שאתה רוצה להיות. מומלץ בחום".

בחר בשנת שירות להדריך את צעירי נס-ציונה, טרם גיוס לגדוד 50 של הנח"ל.לאחר השחרור נחלץ לסייע לנערי שכונת יפו ד', שבה משפחות קשות-יום ונערים עובדים.כשעבר הגרעין לגבעת אולגה, הדריך נוער בחדרה ועזר לנוער עובד שנוצל בעבודה לקבל זכויותיו וכשצריך - להסתייע בבית הדין לעבודה.

בהמשך יצאו לחזק את קיבוץ המחנכים של מצפה רמון - עיירה שהוקמה על בסיס קואופרטיב לחציבה והכנת דרך לאילת, שקסמה בהמשך לדרכם השיתופית.

הדריך מסעות נוער לפולין, משם תיאר עבורם את הקשר לחשיבות הקמת המדינה. בהמשך ריכז את מפעל "אוהלי זכור" לחיזוק הדמוקרטיה לאחר רצח רבין.

הפעיל וניהל את קואופרטיב "העגלה" בו שותפו התושבים לצמצום יוקר המחיה.

בין דבריו לחברי הקואופרטיב-

"המפעל הזה שבנינו כאן הוא מפעל אדיר. לא רק בגלל הכסף שחסכנו. גם. אבל בעיקר בזכות מה שבנינו. בנינו מקום ליצירת אמון בין אנשים, יצרנו מקום שיש לחברים בו מטרה משותפת, רקמנו דמוקרטיה והקשבה, בנינו מקום שעושה חשק להתאמץ בשביל משהו שהוא לא רק לטובתי האישית".

אחרי תואר ראשון במרכז האקדמי בית ברל חינך באהבה את תלמידי כיתה ה' ושאף לניהול ביה"ס.

אנשי בית ברל כתבו לזכרו בין השאר- "ליבו הגדול, התשוקה לעשייה חינוכית והשליחות החברתית שניחן בה מעוררים השראה למחנכי ישראל".

ניהל את מיזם "שכונות בשינוי" במסגרתו השתתף בתכנון האורבני של העיירה, והפעיל ועדי בתים לשיפור פני הקהילה.

ביום השנה לזכרו קראו מספר דיירים על שמו את הגן שהקימו בעזרתו - "גן שחר" כי היה לדבריהם כמוהו - "צנוע ופורח".

הדריך קבוצות נוער באופני שטח לאהבת הנגב והמולדת. כשהדריך בקורס קצינים תואר ע"י מכריו "מדריך כשמש בקודש".

בתפקידו האחרון עמד בראש מחוז נגב של תנועת הנוער העובד והלומד, במסגרתה עשה טוב לקהילה כל חייו הבוגרים.

קצת אבסורד לציין שבין תפקידיו מונה לאחראי על בטיחות הנהגים ברכב של קיבוץ המחנכים. לקראת ניהול בית הספר נסע לתחילת לימודי תואר שני בניהול מערכות חינוך, ונהרג בתאונה קשה. באותו יום היה מתואם לו ראיון לניהול בית הספר.

ביום העצמאות 2024 ביקשה המועצה המקומית מצפה רמון מחבריו להשיא משואה לציון תרומתו לקהילה.

כל עוול ואי-צדק נגעו לו - אם זה שכר נמוך לעובדי הוראה, ילד מוסלמי שנרצח בנגב, היעדר סיוע לניצולי שואה, ולהבדיל תמיכה בשובתי כי"ל, עד סיוע לצועדי להט"ב מול פעולות הגרעין התורני.

בחור מוכשר שידע לפתוח מסילות ללב רבים, בחר לרתום נוער לאהבת המדינה באמצעות חינוך למנהיגות ושיתוף, ציונות ודמוקרטיה.

מי ששמע או קורא את נאומיו, עתירי "בן גוריון, ברל כצנלסון וחשיבות הפרחת הנגב", יוכל להבין את גודל השליחות שלקח על עצמו.

כשיונתן שמריז אמר בטקס - 'מתוך ההריסות והחורבן קם דור חדש, שיבנה מדינה טובה יותר, ערכית, בעלת ערבות הדדית', רואים כעת כמה חסרים לנו שחר ודרכו.

לקראת סיום, בירך בפסח 2012 אחרי ירי טילים של חמאס ופחד של נערים שסגרו להם את מערכת החינוך-"לא יהיה נצחון של האור על החושך אם לא נהיה שם ברגעים האלה. ברגעים הקטנים של הפחד מתעצבת דמותו של הנער, שם יוכרע האם יגדל להיות אדם שונא ומפוחד הנלחם למען קיומו בכל מחיר. או אם יגדל כאדם מאמין, מחפש טוב, אוהב אדם.חינוך העם תפקידנו, ביום הקטנות, בצמתים, בפחדים.עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן.שיהיה לכולנו חג של חירות, שוויון, ואהבת האדם, לכולם. שחר כהן".

דרכו התמקדה בחינוך הנוער לציונות ודמוקרטיה, ערכים וערבות הדדית, אהבת המדינה ופיתוח הנגב, תמיכה בחלשים וצדק חברתי.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker