רב"ט שוקי בן ארי, חייל בחיל השיריון, לחם במלחמת יום הכיפורים באזור רמת הגולן, שם שהה עם חיילים נוספים בתוך שוחה, מתוכה הצטרכו לכוון ולנווט את שיירות הטנקים והמשאיות אשר התנהלו בדרכי הרמה.

אחת המשאיות עלתה על מוקש, זרעה הרג סביב. שוקי נפצע קשה, נפגע בגופו ובראשו ואושפז למספר חודשים. פצעי הגוף הגלידו לאט, פצעי הנפש לא החלימו. שוקי, שהוגדר כפגוע הלם קרב, התאמץ לשוב לחיים, לשיגרה, אל אשתו, לבנו עדי ובתו צופית, אף פתח חנות לצורפות ולתכשיטים.

בשנת 1981 נישא בשנית לליאורה הירושלמית ונולדה לו בתו רונית. שוקי פתח דף חדש עם הכאבים הפיזיים שנותרו מן המלחמה, ידע להתמודד, את כאבי הנפש הסתיר, לא דיבר על המלחמה, התרחק מחבריו לצבא ולמלחמה. הוא בחר להשקיע זמנו ומרצו בנושאים קהילתיים, החל לפעול למען עמותת בית ספר "מפתן" בעיר, אירגן חגיגות בר מצווה לילדי המוסד, עסק בהתרמות למען נזקקי השתלות לב, תרם והתרים לרכישת מכונות רפואיות לבית החולים "מאיר". רבים רבים אהבוהו וסמכו על עזרתו.

כאשר פרצה מלחמת לבנון ושוקי לא גוייס, הוא היה לא שקט, דבר מה סער בתוכו, התעורר משהו שגם קרובים לו ביותר לא הבינו, הם לא הורשו לשאול או לגעת.

שוקי יליד 1950, היה בן להורים ניצולי שואה. אביו שאיבד בשואה ההיא אשה ושלוש בנות, אמנם נישא בשנית אך מעולם לא דיבר ולא סיפר על העבר. שוקי בנו, כמוהו, פתח לאחר המלחמה דף חדש בלא שהשכיל להנתק מן העבר.

הוא היה בן 41 במותו.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker