שבתאי, בן אסתר ואברהם, נולד ביום ז' באב תשי"ג (19.7.1953), בבאר-שבע. הוא למד בבית-הספר היסודי "מצדה" בבאר-שבע, ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ דורות, שם גדל והתחנך. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נמשך לאורח החיים המיוחד של הקיבוץ, לעבודה ולחיי שיתוף חברתי. הוא התאקלם בחברת הנוער בקיבוץ דורות וקשה היה להבחין בו שלא נולד במשק. עד מהרה הפך לרוח החיה שבחבורה ושימש מופת במסירותו לחברה ולעבודה ובזיקתו החזקה לקיבוץ. הוא ביקש לעבוד בענף הפלחה ומשנקלט בענף זה, השקיע את כל מרצו ואונו בעבודה. הוא צוין כעובד מסור, שאינו מקפיד על שעות העבודה ועושה את כל המוטל עליו בשלמות. אות לכישוריו הרבים אפשר היה לראות בגינה המטופחת והמרהיבה שהקים ליד חדרו. שבתאי ניחן בכושר מנהיגות וביכולת ללכד את חבריו ולהביאם לידי פעולה משותפת בחיי החברה והמשק. בכל הטיולים והאירועים שהתקיימו בקיבוץ, הוטל על שבתאי לדאוג לתחום הארגוני. הוא עמד בכל המשימות שהוטלו עליו ובזכותו הפך הטיול לחוויה מהנה. שבתאי ידע לשלב כושר מנהיגות ותקיפות עם טוב-לב וביישנות. הוא סייע לכל חבר והיה מוכן להאזין לכל בעיה שהטרידה את חבריו. אחרי ששמע, היה עושה כמיטב יכולתו לפיתרון הבעיה. הוא רצה להתקבל כחבר בקיבוץ דורות, אך החליט לדחות את מועד הגשת הבקשה עד לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל. לדבריו, מי שנמצא בצבא אינו מסוגל לתרום את חלקו למשק ולחברה בלי להימצא במקום. על-כן החליט כי רק מאותו רגע שיוכל להיות חבר מלא ושותף לחובות ולזכויות, יבקש להתקבל כחבר.
שבתאי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לשרת ביחידה קרבית. הוא הוצב לחטיבת חיל הרגלים "גולני", ולאחר הטירונות עבר קורס מפקדי כיתות. חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נפצע באימונים וחשש כי יאבד את מקומו ביחידה. אולם בזכות כוח רצונו החלים ושב למלא את תפקידו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן.
ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), יום לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, השתתף הגדוד שלו בקרב לכיבוש מוצב החרמון. חיילי הגדוד התקדמו לעבר היעד, כשהם מטפסים על הסלעים והמצוקים ונתונים להפגזות עזות של האויב. בקרב זה נפגע שבתאי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. חבריו לקיבוץ דורות הוציאו לאור עלון מיוחד, ובו דברים על דמותו, שכתבו חברים לספסל הלימודים, חברים לעבודה וחברים לנשק.