פליקס בלוך

פיזיקאי יהודי אמריקאי יליד שווייץ,  בלוך החל ללמוד הנדסה במכון הטכנולוגי של ציריך. לאחר שנת לימודים אחת עבר ללמוד מתמטיקה ופיזיקה. למד אצל ארווין שרדינגר, שלימד באותה עת במכון זה. בשנת 1927, לאחר ששרדינגר עזב את המכון, עבר בלוך ללמוד באוניברסיטת לייפציג תחת ורנר הייזנברג. שם הוא הוסמך לתואר דוקטור לפיזיקה בשנת 1928. עבודת המחקר שלו הייתה בחלקה על מכניקת הקוונטים של אלקטרונים בגבישים ובחלקה על גילוי תיאורית ההולכה במתכות. בתקופה זו הייתה לבלוך ההזדמנות לעבוד עם כמה מחשובי הפיזיקאים כמו וולפגנג פאולי, ורנר הייזנברג, נילס בוהר ואנריקו פרמי. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בלוך את גרמניה ועבר לארצות הברית שם החל לעבוד באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. בשנת 1934, בעת עבודתו בסטנפורד, הגה את הרעיון בדבר קיומה של שיטה לקיטוב נייטרונים (באופן חלקי להפריד בין כיווני סיבוביהם החיוביים והשליליים). בשנת 1939, תוך שימוש בשיטה זו, הוא ולואי אלווארז (חתן פרס נובל לפיזיקה 1968) הצליחו למדוד את המומנט המגנטי של הנייטרון (תכונה של השדה המגנטי שלו). בתקופת מלחמת העולם השנייה, בלוך עבד על אנרגיה אטומית ועל אמצעי נגד למכם. עם תום המלחמה שב לאוניברסיטת סטנפורד והמשיך בעבודתו שהובילה אותו, ביחד עם הנסן ופאקרד, לגילוי העקרון של ההשראה הגרעינית (המוכרת בשם תהודה מגנטית גרעינית - NMR). היה זה גילוי חשוב ביותר, שכן הוא עזר לבסס את הקשר בין שדה מגנטי גרעיני, גבישים ותכונות מגנטיות של חומרים שונים. מאוחר יותר, ההשראה הגרעינית הפכה שימושית בקביעת ההרכב והמבנה של מולקולות, והפכה לשימושית באבחון הרפואי בבתי החולים. בעבור פיתוח השיטות למדידה מדויקת של מגנטיות הגרעינית ועל התגליות שנעשו בעזרת שיטות אלה, זכה בלוך, במשותף עם אדוארד מילס פרסל, בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1952.