עמנואל יהודה, בנם של סילוויאה ואילן (שלמה), ואחיהם של שמואל, משה, יוסף-דן ודוד, נולד בצרפת, ביום כ"ד בסיוון תשל"א (17.6.1971), למשפחה ציונית-תורנית. בשנת תשל"ב (1972), כשהיה כבן שנה, עלתה המשפחה לארץ, והשתכנה בירושלים, בשכונת סנהדריה מורחבת.

עמנואל התחנך במסגרת החינוך הממלכתי-דתי, ולמד בבתי הספר היסודיים "פרדס" ו"ג'ינוגלי", ובבתי הספר התיכוניים "הרטמן" ו"הימלפרב" שבירושלים. הוא היה חניך בסניף "שונרא" של תנועת "בני עקיבא", והיה חבר גם ב"חנש"מ" – חוג נוער שומר מסורת, שעמם ערך טיולים ברחבי הארץ – "תמיד בתנועה, בעשייה, לא נח לרגע" – כך מתארים אותו סובביו.

חייו של עמנואל היו מסכת רצופה של שאיפה וחתירה לשלמות אישית – במישור הערכי והתורני, ובשליחותו הנעלית למען עם ישראל, ארצו ומדינתו. כבר כנער, ניכר כי ניחן במנהיגות טבעית ובחוסן נפשי. הוא היה תלמיד מופנם, שקט ורציני שמיעט לדבר, אך דבריו תמיד עוררו עניין, וחבריו רחשו לו הרבה כבוד. בראש ובראשונה, הם מספרים, התאפיין עמנואל בהיותו חבר. "עם עמנואל ידעת שלא משנה מה יהיה, הוא לעולם לא יעזוב אותך," הם אומרים. לכל אורך השנים העניק עמנואל כתף תומכת לילדים שסבלו מקשיים ומבעיות, ליווה אותם, והרעיף עליהם אהבה ללא תנאי. "כזה היה עמנואל: איש פשוט, צנוע, אוהב את הזולת באשר הוא, חבר ללא גבולות"; "עמנואל זה נתינה ונכונות לשאת בעול בלי חשבון, בכל מצב." גם בבית, היה עמנואל עֵזֶר שכנגד: "הוא היה השַׁמָּשׁ של כל המשפחה: זה ששוטף כלים וזה שתמיד כל הלחץ של לפני שבת מתנקז אליו: הגיהוץ, הכביסה, שטיפת הרצפה."

בתום לימודיו התיכוניים המשיך עמנואל למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי. הגם שלא היה ספורטאי גדול, הייתה לעמנואל נחישות ועקשנות להשיג מטרות שהציב לעצמו, ואת עוצמתו הפיזית הנחה כוח רצון נדיר. בדומה לכך, גם עולמו הרוחני היה איתן: "היו לו אמיתות ברורות ובלתי ניתנות לערעור באמונה, שאותן גיבה בשֵׂכֶל, למשל בלימוד 'מורה נבוכים' לרמב"ם."

ב-2.8.1990 התגייס עמנואל ל"סיירת מטכ"ל", והחל את מסלול הלוחם בצוות "גיורא". כבר בתחילת הדרך בלט באיכויותיו ובכישוריו המיוחדים; בסיום המסלול השתלב בציר הפיקודי, והוביל פעילויות מבצעיות מורכבות ביותר, מהחשובות שבוצעו בצה"ל, ואשר תרומתן לביטחון המדינה לא תסולא בפז.

בכ"ט באב תשנ"ט (אוגוסט 1999) נישא עמנואל למאיה לבית ויצמן. שלושה ילדים נולדו לבני הזוג: אביה, הבכורה, נולדה ב-ה' תשרי תשס"א -24.7.2001 ; נריה-שלמה נולד ב- יח' אדר תשס"ד - 10.3.2004, ונעם-ישראל נולד ב- ה' כסלו תשס"ג - 6.12.2005. עמנואל היה מחובר לילדים בקשר רגשי עמוק גם אם לא ראה אותם אומרת מאיה, "הוא לא הפסיק לנשק אותם, ודאג לביטחונם ולנוחותם על כל צעד ושעל."

אחרי שנים מספר ב"סיירת" יצא עמנואל ללימודי משפטים ב"מרכז הבינתחומי" שבהרצליה, ועבד, במקביל, בשירות הביטחון הכללי (השב"כ). בסיימו את התואר הראשון במשפטים החל להתמחות במשרד עורכי דין, "אבל זה לא היה בשבילו. הוא הרגיש שאת תרומתו לעם ישראל הוא צריך לעשות בדרך אחרת. עמנואל החליט לשוב לצבא הקבע וליחידה, ושירת בה משך שש-עשרה שנים שבמהלכן טיפס לדרגת סגן-אלוף – דרגה מקבילה לדרגת מפקד היחידה. בשנות שירותו הארוכות – היה עמנואל שותף למאות מבצעים עלומים שבהם הפגין גבורה, אומץ לב ותעוזה רבה. דרך מעטה הסודיות מצטיירת דמותו של לוחם ללא חת, שהיה לאגדה בחייו. כאחד ממתכנני המבצעים ביחידה היה לעמנואל ידע עצום בתחומים רבים; הוא היה פרפקציוניסט המקפיד על הפרטים הקטנים, חד מאוד, מבריק ונחוש, וניחן בזיכרון פנומנלי וביצירתיות. עמנואל הפגין קור רוח גם במצבי לחץ קיצוניים ומסוכנים, ופעמים רבות השליך את חייו מנגד בהצילו חיי פקודים וחברים ליחידה. בין השאר, השתתף עמנואל במבצע לכידתו הנועז של מוסטפא דיראני בלבנון בשנת 1994 – "הוא האמין ביכולות ומתח אותן עד קצה גבול האפשר, ואז – עוד קצת." עם זאת, עמנואל אף פעם לא הניח לעצמו להיות שאנן, והיה חוזר ובודק עצמו שוב ושוב, מציב סימני שאלה וספקות. על שתיים מהפעולות שבהן לקח עמנואל חלק, קיבלה יחידתו ציון לשבח. "עוד בחייו הוא היה ה'יוני נתניהו' שלנו. דמות מופת שלאורה חינכו ואליה רצו להידמות," מעידים החברים.

עמנואל היה איש של אהבה עזה לתורה, מסירת נפש על הלכה, ואמירה יהודית ברורה וגאה. חייו בצבא היו חיים של יהודי בכל רמ"ח איבריו: גם אחרי עבודה מפרכת לא היה מפסיד תפילה, ונקט הקפדה יתרה על הלכות שבת וכשרות – "אם היה מוקפץ לפעילות מבצעית בשבת, היה נוסע כל הדרך עם חלונות סגורים ולא מפעיל מזגן כי טען שזה חילול שבת ולא הכרחי. כדי להתאוורר היה פותח מפעם לפעם את הדלת לאוורר וסוגר." עמנואל האמין בה' וחי בשלמות, בפשטות ובענווה – "הוא נשם, אכל ושתה אמונה," מעידה מאיה, והחברים מוסיפים: "הוא המעיט בדיבור, אך הרבה במעשים טובים, יצק בנו, ברצינות רבה, תורה ויהדות, אך הקפיד, בד בבד, לשמר נפש צעירה ושובבות." עמנואל האמין כי הגאולה קרובה, ופעל וקרא לעורר את ישראל לאביהם שבשמים. "הוא לא היה 'מיסיונר' ולא ניסה להטיף ולהחזיר בתשובה, אבל אם יזמת שיחה איתו על נושאי יהדות, הוא היה נענה ברצון ואז כבר לא הייתה לך דרך נסיגה. הוא היה מסביר, טוען ומתווכח בלהט בלתי מצוי, מכל הלב, בשכנוע פנימי עמוק..."

מבחינתו של עמנואל היה הלימוד השיא, ועל כן ניצל כל דקה אפשרית ללימוד ולהתקדמות. על השולחן במשרדו שביחידה היו פזורים ספרי קודש. את זכותו ללמוד לתואר שני על חשבון הצבא ביקש להסב ללימודי קודש – "הוא נהג לומר ששנתיים בישיבה עדיפות על פני כל תואר שני." בשיחה עם שמיניסטים הסביר עמנואל למה חשוב ללכת ללמוד לפני הצבא: "בצבא אדם דתי הוא מראָה, שגריר, המייצג את עולם היהדות. אתה נדרש לתת תשובה – קודם כול לעצמך." ואכן, עמנואל ידע לומר את האמת ולעמוד עליה, יהא בן שיחו אשר יהא. מספרים כי במהלך ויכוח באחת הישיבות עם אנשי הסגל הבכיר של היחידה קם עמנואל ואמר: "תבינו טוב-טוב, אני לא נותן דין וחשבון לאף אחד מכם, רק לקדוש ברוך הוא."

אחד הערכים שעמנואל ייצג באופן מוחלט היה אהבת הארץ ברבדים העמוקים ביותר, ולא בכדי חווה שֶׁבֶר עמוק סביב תכנית ההינתקות מחבל עזה ומצפון השומרון. את כל כוחותיו נאלץ אז לגייס, כדי להתמודד עם המשבר: "הוא אמר שהוא נאמן לחוקי הצבא, אך חוקי הקב"ה נמצאים מעל לכול, והתבטא במילים 'אם אֶדָּרֵש להשתתף באיזשהו מעגל של ההתנתקות, אני מוריד את הדרגות והולך הביתה.' " לאחר אירועי הפינוי בעמונה היה עמנואל שבור ומתוסכל, ועם זאת המשיך לפעול למען ביטחון ישראל בכל המוטיבציה וההתלהבות – "כשמדובר במשימות למען המולדת הוא היה שם עד הסוף." גם למפונים, נרתם לסייע.

את עמנואל אהבו כולם, והוא התייחס לכל אדם באותה מידה. "הוא לא היה צריך דרגות על הכתפיים כדי לפקד, ולכן התהלך תמיד בלי דרגות. ההשפעה שלו הייתה בדרך ההתנהלות שלו, בהבנה שלו, בערכיות. הוא רץ קדימה ונתן דוגמה." רק את צניעותו לא יכול היה עמנואל להצניע; לאחר מותו כתב חבר: "כשנפגשנו היה נראה לי שעומד מולי האיש הכי פשוט בעולם – בלי שום פוזה, בלי גאווה, פשטות שׁוֹבָה כזאת שגרמה לי פשוט לרצות להישאר לידו, להיות חבר שלו, ובעיקר ללמוד ממנו."

סגן-אלוף עמנואל מורנו נפל בסופה של מלחמת לבנון השנייה, בשבת קודש פרשת "ראה", ביום כ"ה באב תשס"ו (19.8.2006), בקרב באזור בַּעַלבֶּכּ. עמנואל מסר את נפשו על קידוש בוראו, ארצו ועמו, בהובילו כמאה לוחמים למבצע חשאי בעורף האויב. יעדי המשימה הושגו במלואם, אך במהלך הפעולה נתקלו הלוחמים באש המחבלים, ועמנואל נהרג. שני קצינים נוספים נפצעו. "אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות אלה משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע לכל החיים שלו יש משמעות," אמר עמנואל לחבר, זמן לא רב קודם לנפילתו. "אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע, אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא."

במותו חזר עמנואל לעיר שכה אהב – ירושלים. כיאה ללוחם קדוש שכל חייו חי בצניעות נערכה הלווייתו באישון לילה. רבבות אנשים צבאו על בית העלמין הצבאי שבהר הרצל, ונעמדו דומיה לחלוק כבוד אחרון לקצין למופת, ירא שמים ואוהב אדם, אציל נפש.

עמנואל, הלוחם הבכיר ביותר בצה"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה, היה בן שלושים וחמש בנפלו. הותיר רעיה, בת ושני בנים, הורים וארבעה אחים. "אין הרבה אנשים נועזים ומבריקים, עם תעוזה ויכולות, שאפשר לרשום לזכותם תרומה כל כך גדולה לביטחון מדינת ישראל," אמר אחד משרי הממשלה. "איבדנו את אחד הטובים."

על מצבתו של עמנואל נחקקו המילים "חמוש עׂז ועֲנָוָה, אזור אומץ וגבורה / אוהב בוראו ועמו, צופה לעת ישועה." לאחר נפילתו הוענק לו ציון לשבח מראש אגף המודיעין בצה"ל, תת-אלוף עמוס ידלין, על פועלו רב השנים למען ביטחון מדינת ישראל, ועל השתתפותו בפעילויות מבצעיות במלחמת לבנון השנייה.

נאמר על עמנואל שהיה אחד מגדולי הלוחמים שקמו לעם ישראל בדור הזה. גם לאחר נפילתו, נאסרה תמונתו לפרסום ואיפול כבד הוטל על הפעולות שלקח בהן חלק. להנצחת זכרו ומורשתו הוקמה עמותת "בדרכי עמנואל מורנו", המובילה תכניות חינוכיות בהשראתו בקרב בני נוער, ושוקדת על הקמת מרכז לימודי לאור דמותו. תלמוד התורה "עמנואל" שהקימה העמותה עוסק בהקניית ערכי היהדות, בפיתוח מנהיגות, בגמילות חסדים ועזרה לזולת, ובאהבת ארץ ישראל. תכנית הדגל של העמותה היא פרויקט "אחריי! עמנואל – נוער מוביל לשינוי" המטפח ומפתח מנהיגים צעירים. עוד הוציאה העמותה לאור את קובץ הסיפורים "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה", המצורף למגילת חנוכה שכתב חגי בן-ארצי, בהם משתקפת דמותו של עמנואל כמקור השראה והשפעה רב עוצמה. ביוני 2010 נחנך בתלמים גן לזכרו, שהוקם בתרומת ליאו ז'אק אלפרן, ניצול שואה ערירי, ובתמיכת קרן קימת לישראל. "עמנואל השקיע מאמצים אדירים כדי להגיע ליעדים בלתי אפשריים," אמר אחיו, "הוא היה אדם שיצא מהתחום הפרטי ולקח אחריות על אנשים אחרים. לכן אני מרגיש שהגן הזה הוא מחווה מתאימה עבורו, כי הוא מסמל מקום שיוצאים מהחצר הפרטית לחצר הציבורית ומתחברים כקהילה." סיפור חייו של עמנואל, דברים לזכרו ופרטים על פעולות העמותה מופיעים באתר האינטרנט שהוקם לזכרו, בכתובת http://www.emmanuelmoreno.org/.

יורם לוי, חברו של עמנואל, הקליט לזכרו שיר, ומצטרפים אליו בקולות רקע שלושת אחיו של עמנואל. בית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" שבנתניה מקדיש פעילות חינוכית לתלמידים לשימור מורשתו. כן הוקדש לזכרו של עמנואל ספרו של משה קינן "עם ישראל חי" – פרקים ממסכת חייו של עם ישראל, ופעולות הנצחה רבות נוספות קורמות עור וגידים כגון: הקמת אולם ספורט מפואר בבית שאן ביוזמת ראש העיר מר ז'קי לוי וסגנו ושר האוצר ד"ר יובל שטייניץ שהכיר את עמנואל בתפקידו כיו"ר וועדת החוץ והבטחון. הוקם בניין מגורים "בית עמנואל", בעיר דוד,עבור שתיים עשרי משפחות צעירות ביוזמת וע"י יהודי נדיב מלונדון וכן נתרמו ארבעה ספרי תורה לזכרו של עמנואל.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker