בנם בכורם של יצחק וגניה. נולד ביום ט"ז באב תש"ח (21.8.1948) בתל-אביב. משפחתו היתה משפחה ציונית וידועה בברנוביץ שברוסיה הלבנה ובבית סבא שלו היה נהוג החינוך העברי, על אהבת ציון והשפה העברית. מן הראוי לציין שמשה נולד בו ביום שאביו גויס לשרת בצה"ל במלחמת-הקוממיות. היה ילד חביב ונחמד, ממושמע ומסודר, אשר למד את לימודיו היסודיים בבית-הספר "הקליר" ואת לימודיו העל-יסודיים למד בבית-הספר התיכון העירוני ד'. היה מוכשר במקצועות הריאליים. עדין-נפש, בעל ערכי-מוסר גבוהים וחבר נאמן ומסור. בהיותו ספורטאי השתייך לארגון "מכבי" של תל-אביב וחיבב כדורגל וכדורסל. תמיד היה שמח וחיוך על שפתיו; בריא בנפשו ולא התלונן על כל קיפוח. בשל תכונות אלו נתחבב מאד על יודעיו.

גויס לצה"ל באוגוסט 1966 והשתתף במלחמת ששת הימים. ביום ו' בתמוז תשכ"ז (14.7.1967) נפל בקרב על גדות תעלת-סואץ בשעת הפגזה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד-גדודו כתב במכתב-התנחומים להוריו, כי כאשר נאספו חבריו ומפקדיו "להגן על שלמות המדינה מול מזימות האויב להשמידנו תרם משה את כל שנדרש למאמץ", שהביא לנצחון המפואר. מועדון "ליונס" אשר בתל-אביב, שאביו חבר בו, החליט להעניק מילגה על שמו של משה ז"ל לסטודנטית של האוניברסיטה של תל-אביב. בספר "פרחים עצובים", שהוציא בית-הספר התיכון העירוני ד' בתל-אביב לזכר בוגריו שנפלו, הוקדשו כמה עמודים לזכרו ועליו. כן הובאה כתבה עליו הספר "לידה" שבהוצאת אירגון יוצאי לידה בישראל.