בן חנה ויואל, נולד ביום ו' באדר א' תרצ"ח (7.2.1938) בתל-אביב. משה למד שבע שנים בבית-הספר היסודי במושב בית-יוסף. בכיתה ח' הוא למד בבית-ספר יסודי בבני-ברק, וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל". בתקופת לימודיו השתייך משה לגדנ"ע, סיים קורס מ"כים גדנ"ע שהתקיים בנס-ציונה, ואף שימש כמדריך בגדנ"ע בבית-הספר. משה גויס לצה"ל בסוף חודש אוקטובר 1955, ולאחר הטירונות הוצב בחיל-הקשר. בחיל הוא עבר קורסים מקצועיים רבים: קורס אלחוטנים, קורס מש"קי אלחוט, אימון מתקדם לאלחוטנים וקורס מש"קי-קשר. לאחר סיום קורס מש"קי-הקשר, הוצב משה כמש"ק-קשר ביחידת סיור של הנח"ל, שבסיסה היה בעין-רדיאן (לימים יוטבתה). עם יחידה זו השתתף משה במבצע קדש. לבסוף הוא אף יצא לקורס קצינים, אף שהיה עליו להאריך בשל כך את תקופת שירות החובה שלו. בתעודת השחרור מהשירות הסדיר צויינה התנהגותו כטובה מאוד, והערכת מפקדיו הייתה ש"הוא בעל יוזמה ומרץ, מעוניין בקידום העבודה ושיפורה, מסוגל לארגן ולוודא ביצוע תוכניות, בעל תפיסה טובה". בסוף דצמבר 1959, שוחרר משה מהשירות הסדיר. הוא נשא אישה, ולזוג נולדו שתי בנות ובן. כאיש מילואים השתתף משה בקרבות מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, וכן עבר קורס צניחה, קורס קציני-קשר מתקדם וקורס מ"פים מקוצר. למרות שבאחת מתקופות שירות המילואים שלו נפצע בתאונת צניחה, הוא החליט להתנדב לשירות קבע, ובתחילת ינואר 1977 חזר לצבא. דרכו כקצין בחיל-הקשר והאלקטרוניקה הייתה סלולה לפניו, והוא התקדם בסולם הדרגות והתפקידים. משה עבר בהצלחה קורסים מקצועיים נוספים ושירת, בין השאר, כמפקד פלוגת קשר חטיבתית, כמג"ד גדוד קשר, ראש ענף קשר וראש ענף אימון יחידות בבסיס הדרכה. תפקידו האחרון, כסגן-אלוף, היה סגן מפקד בית-הספר לקשר. מפקדיו העריכוהו מאוד, ובחוות-הדעת התקופתיות כתבו: "מבצע תפקידו היטב, מסור ביותר, משקיע מרץ ומאמץ;" "נמרץ מאוד, משקיע הרבה בעבודתו;" "מסור עצמאי, בעל יוזמה ומקדם הנושאים עליהם הוא מופקד". ביום ח' בתמוז תשמ"ג (19.6.1983), נפל סגן-אלוף משה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה, שתי בנות, בן, אם ושתי אחיות. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "את דרכו בקבע החל משה בעיסוק במערכת חדשה 'מכ"ם לגילוי ואתרעה'. בקנאות ובהתלהבות האופייניים כל-כך למושיק הכניס מערכת זו לצה"ל והוכיח את יכולתה ויעילותה... כפי שהוא זכור לי ולכולנו בבסיס, איש חם, עם רגישות יוצאת דופן לפקודיו, לא חסך מאמץ מעצמו בטיפולו בחיילים משיחות וראיונות ארוכים ועד נסיעה לביתם לשיחה עם ההורים. לא פעם עשה מושיק שלום בית בין החייל להוריו... אין כמו המשפט 'ידו בכל ופועלו חובק עולם' היכול לציין את מושיק... כל משימה שהוטלה עליו בוצעה בדייקנות, בדבקות ובהתלהבות "קצירית". לא היה צורך לבדוק אותו או לוודא ביצוע... מושיק קידם בתנופה רבה את הנושאים שהיה מופקד עליהם וחותמו נשאר טבוע בכל היחידות שבהן שירת".