בתם הבכורה של תלמה ופאול. נולדה ביום י"ז באדר א' תש"ל (23.2.1970) בתל אביב. אחות לשלי ותומר.

מירי, תינוקת מתוקה ונפלאה וילדה מיוחדת במינה, נקראה על שם סבתה מרים שלא זכתה להכירה. את ראשית חייה עשתה ברמת אביב שבצפון תל אביב. בגיל שנה, עברה המשפחה להתגורר בשכונת רמת הנשיא שבבת ים, שם גדלה עד גיל ארבע-עשרה ולמדה בבית הספר היסודי "הנשיא".

מגיל צעיר בלטה מירי בתכונותיה הייחודיות – בוגרת לגילה, טובת לב, רצינית ומחויבת. בבית הספר הייתה חביבת המורים ואהובה על כל חבריה, נענתה ברצון לכל בקשה ומילאה תפקידים אחראיים. לאורך השנים צברה תעודות הצטיינות שהעידו על הישגיה הלימודיים ועל תרומתה החברתית.

בשנת 1984 נולד תומר, אח קטן למירי ולשלי. באותה שנה העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לרעננה, ומירי המשיכה את לימודיה בבית הספר התיכון "אוסטרובסקי" שם התחנכה לאור ערכים של מצוינות, מנהיגות, יזמות וחדשנות, רכשה חברים וחברות חדשים והביאה לידי ביטוי את יכולותיה וכישוריה. תקופת נעוריה התאפיינה בפריחה בכל תחומי חייה ובעשייה אינטנסיבית; היא הצטרפה לתנועת הנוער "הצופים" והייתה פעילה בה מאוד, לקחה חלק במחנה של "נוער שוחר מדע" מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים והשתתפה בפעילויות הגדנ"ע (גדודי נוער) – ארגון לחינוך טרום צבאי שבו נחשפה לענף הקליעה, יצאה למחנה "חץ וקשת" ונמנתה עם חברי מועדון הקליעה.

בסיום לימודיה הצטרפה עם חבריה מ"הצופים" לגרעין נח"ל שעלה לשנת הכשרה בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, ומשם המשיכו למושב כָּחָל שבמועצה האזורית מבואות החרמון. בתום שנת ההכשרה התפזרו חברי הגרעין ופנו כל אחד לשירותו הצבאי.

מירי התגייסה לצה"ל בשנת 1989, הוצבה בחיל הכללי ושירתה בשלישות שברמת גן. תוארה כחיילת למופת שביצעה את תפקידה במסירות ושימשה הרוח החיה ביחידה.

במהלך שירותה, באוגוסט 1990, פרצה מלחמת המפרץ הראשונה בעקבות פלישת עיראק לכווית. לנוכח איומי סדאם חוסיין, שליט עיראק, כי אם תותקף ארצו ישגר טילים לשטח ישראל, ובגבור החשש כי ייעשה שימוש בנשק להשמדה המונית, חולקו בארץ ערכות ומסכות אב"ך (אטומי-ביולוגי-כימי) והוחל בפעולות הסברה להתגוננות האוכלוסייה.

בליל 17 בינואר 1991 ארצות הברית וכוחות הקואליציה פתחו במבצע "סופה במדבר" – מתקפה אווירית רחבת היקף על עיראק. עשרים וארבע שעות לאחר מכן, מימש שליט עיראק את האיום והחל לשגר טילי "סקאד" לעבר ישראל, שפגעו בגוש דן ובחיפה.

באותו לילה מלא חרדה, הייתה מירי בתורנות לילה בשלישות. כשהחלו האזעקות גילתה קור רוח, וכהרגלה קיבלה על עצמה את תפקיד "המבוגר האחראי" – היא הרגיעה את כל מי שנמצא בסביבתה, התקשרה הביתה והרגיעה את בני משפחתה, והמשיכה לשמש עוגן ולהשרות ביטחון גם בימים הבאים.

באותה עת התגלה גידול ממאיר בראשה. מירי עברה ניתוח מוח קשה וארוך שלאחריו קיבלה גם טיפולים, שוחררה משירות בדרגת סמל והוכרה כנכת צה"ל.

מירי הייתה אדם עוצמתי ומלא שמחת חיים ובעלת חוסן נפשי בלתי רגיל. חרף הקשיים הרבים שחוותה סביב גילוי המחלה, הניתוח הנירוכירורגי המסובך להסרת הגידול וההתאוששות ממנו, הטיפולים המייסרים והמעקב הרפואי המתמיד גמרה אומר להמשיך בחייה, נרשמה לאוניברסיטת תל אביב והחלה לימודים לתואר ראשון.

אך עוד בטרם חלפה שנה מהניתוח, שב הסרטן ותקף.

תעצומות הנפש שהפגינה בחודשים הבאים היו מעוררות השראה והערצה. מירי המשיכה לנהל את ענייניה ככל שיכלה, ובכל מפגש עם גורם זה או אחר פיזרה סביבה רסיסים של אור.

עד יומה האחרון, נלחמה מירי בגבורה, השתדלה לא לצער את בני משפחתה וכשהזילה דמעות – עשתה זאת בסתר. ביום הכיפורים תשנ"ג, מוקפת באוהביה, תם סבלה והיא עצמה את עיניה לעד.

מירי אהרונוביץ נפטרה בי"א בתשרי תשנ"ג (8.10.1992). בת עשרים ושתיים בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין "כפר נחמן" שברעננה. הותירה אחריה הורים, אחות ואח.