בנם הבכור של שקד ורן. נולד ביום ו' בחשוון תשנ"ז (19.10.1996) בתל אביב. אח של יואב, איתמר ואיתי.

מיכאל גדל בתל אביב. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה ליישוב כרכום שבגליל, צפונית לכנרת, והוא נחשף לשפע של דברים חדשים, בהם ביקורים תכופים בקיבוץ, טרקטורים שאהב מאוד - ודינוזאורים, שאליהם התחבר במיוחד. עוד בטרם מלאו לו חמש שנים כתב את הסיפור "סלטי – מלך הדינוזאורים".

למד בבית הספר היסודי האזורי, ובמקביל התפתחה אהבתו לציור. השקיע שעות בציורים צבעוניים בהם כיכבו, כדברי הוריו, מפלצות ושפע של יצורים מדמיונו המפותח.

במשפחה ארבעה אחים מחוברים וקרובים מאוד. סיפרו ההורים: "יש בכם מגוון חיבורים ייחודיים. אהבה ללא תנאים, ערבות הדדית בלתי מתפשרת. לכל אחד מקום, מרחב ומאפיינים משלו ויחד עם זה הביחד הוא שלם". מיכאל היה מנהיג החבורה, אח בכור, חבר ומודל לחיקוי, מוביל, מכווין, עוזר ותומך בכל עת. עם הוריהם הִרבו לטייל בארץ ובחו"ל ולחוות חוויות יחד.

מיכאל היטיב להתבטא בכתב מגיל צעיר. בימי הולדת כתב לכל אהוביו ברכות מושקעות.

מבית הספר היסודי המשיך לתיכון האזורי בעמק החולה, במגמת ביולוגיה. בתיכון עשה קפיצת מדרגה ונפתח לעולם. במשך כמה שנים שיחק כדורסל בקבוצות שונות בגליל העליון.

בסיום התיכון עבר למכינה קדם-צבאית "רבין". הכיר חברים רבים, אהב מוזיקה, ריקודים ופסטיבלים.

המכינה סיפקה לו חוויות רבות והזדמנויות להעלות על הכתב את מחשבותיו המקוריות.

במאי 2015, לקראת סוף שנת הלימודים במכינה, חלה מיכאל בסרטן הדם (לוקמיה) והחל בטיפולים. משפחתו וחבריו ליוו אותו כל העת, והשיר שחיזק אותו והיה להמנון של כל אוהביו היה "כנפי רוח" שכתב הרב קוק: "בן אדם, עלה למעלה עלה... כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים".

מראשית מחלתו הִרבה לכתוב, ולאורך השנים מילא ארבעה יומנים בסיפורים, בשירים ובמחשבות על החיים. אחרי שעבר השתלת מח עצם מאחיו, הצטרף לקומונה של המכינה בקיבוץ כפר גלעדי, ועד מהרה השתלב היטב בקבוצה.

בתום השנה השנייה במכינה ניצל את החודשים עד לגיוס ללמידה לפסיכומטרי ולטיול משפחתי בחו"ל.

באותה עת התפתחה מאוד אהבתו של מיכאל לאוכל. החל לבקר במסעדות נחשבות, נהג לבשל והרבה לנסות דברים חדשים. "לראות אותך מבשל היה חגיגה", סיפרו הוריו, "איזו חדוות יצירה והקפדה על כל פרט, עד שהאוכל יצא לא פחות ממושלם". גלידת בננה, חומוס ביתי ופיצות כוסמין היו מהמאכלים המובחרים שהכין.

ביום 2.11.2016 התגייס לצה"ל, אחרי שהתעקש ודרש להתנדב, למרות מחלתו. שירת בחיל המודיעין, ביחידה 8200.

בזמן השירות עבר לגור עם חברים ברמת השרון והכיר את רוני, חברתו בחודשים האחרונים לחייו, עליה כתב: "היא מדהימה, היא מטורפת והיא הדבר הכי טוב שקרה לי". רוני סיפרה על כמה מהתכונות הטובות שלו: אופטימי בצורה יוצאת דופן; סקרן וחקרן ששואף תמיד ללמוד, בעל רצון אמיתי להכיר ולדעת בכל נושא; אדם טוב לב, עם נכונות טהורה לעזור ללא תמורה בכל צורך לכל מי שסביבו: "נותן לכולם תחושה, אמיתית לחלוטין, שאתה שם בשבילם תמיד, וגם תמיד מוכיח את עצמך".

סמוך ליום הולדתו העשרים ושניים תקף שוב הסרטן את מיכאל, והוא החל בטיפולים.

סמל ראשון מיכאל קפלן נפל בעת שירותו ביום ו' בכסלו תשע"ט (13.11.2018). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכרכום שמצפון לכנרת. הותיר הורים ושלושה אחים, אך נשאר איתם ובלבם תמיד.

על מצבתו כתבו אוהביו: "ילד, אח וחבר אהוב. אור גדול יחיד ומיוחד, אהבת חיינו לעולמי עד".

המשפחה הפיקה ספר זיכרון: "מיכאל, זהו סיפורך", המביא את סיפורו במלל, תמונות, קטעים רבים שהוא כתב וקישורי ברקוד לסרטונים שונים.

ביום הולדתו של מיכאל חנכו דבוראי איילת השחר את "אחו מיכאל" שהקימו בשטח הכוורות שלהם, סמוך לבית העלמין בו הוא נטמן. בשלט ההנצחה נכתב: "ממקום זה יוצאות דבורי הדבש לאסוף מזונן, למען רווחת הדבורה והאדם... המקום נקרא על שם מיכאל קפלן האהוב, איש מתוק מדבש, אוהב טבע ואדם. אח הוא מיכאל".

מיכאל מונצח באתר הזיכרון לחללי קהילת המודיעין.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker