מוריה אור, בתם של סנדרה שרה קרזצקי ושמעון יאיר סוויסה, נולדה בגבעת זאב, ביום ז' באלול תשנ"ט (19.08.1999). ילדה שנייה במשפחה, אחות של מיכאל ואליה. כן היה לה אח קטן, יהל, מצד אימה. עם הולדתה הביאה אור ושמחה למשפחה המורחבת, שכן הייתה נכדה ראשונה בין נכדים בנים, בשני צידי המשפחה. גדלה בגבעת זאב. כשהייתה בת חמש הוריה התגרשו, היא עברה לגור עם אימה ואחיה הצעיר ברעננה, ושם החלה את לימודיה. כשהייתה בת אחת-עשרה חזרה לגור בגבעת זאב, מתוך בחירה שלה, עם אביה ועם אחיה הבכור. בגבעת זאב למדה ב"בית ספר ממלכתי ב' יע"ד", ובזכות טוב ליבה, חוכמת החיים שלה וצחוקה המתגלגל, הפכה להיות הילדה שכולם רוצים להיות בחברתה. כבר מגיל צעיר אפשר היה לזהות את מי שהפכה להיות כבוגרת – זו שנותנת עצה טובה, זו שחסה על החלש, זו שצחוקה המתגלגל סוחף את כולם, זו שמחברת את כל החברים לחבורה גדולה ומאוחדת, זו שהאופטימיות שלה מדבקת את הסובבים אותה. כשמוריה למדה ב"חטיבת הביניים ע"ש יצחק רבין" שבגבעת זאב, היא הובילה, יחד עם בני נוער נוספים הקמת בית קפה ומועדון נוער "הסובה" שהפך למוקד חברתי לבני הנוער ביישוב. היא שיפצה וצבעה את המקום, אפתה, שירתה את בני הנוער בבית הקפה והפיחה במקום רוח חיים. בית הספר שימש עבורה מקום למפגש חברתי, יותר מאשר מקום לרכישת השכלה וידע. החיים היו בית הספר של מוריה. ציפור דרור ונפש חופשיה שלא אהבה מסגרות וחיה את חייה ב"זרימה", בנחת, באהבה ושלום. לאחר שסיימה את חטיבת הביניים, למדה ב"תיכון גבעת גונן" שבירושלים. עם חזרתה מהודו החלה ללמוד סַפָּרות ובהמשך השתלבה בעבודה במספרה בתל אביב. כבעלת נפש חופשיה, העבודה הייתה בשבילה מקור פרנסה בין הטיולים והפסטיבלים. מוריה אור, שגדלה בבית דתי ויצאה לחקור את העולם, החלה לעבור תהליך של התקרבות לבורא ולבריאה. אהבת הטבע, בעלי החיים, המוזיקה והריקוד היו גם הם חלק מהרוחניות שאפיינה אותה. למוריה אור היו עיניי איילה יפות וצוחקות שבחרו לראות רק את הטוב שבעולם. היה לה חיוך כובש שלא מש מפניה היפות, ותלתלי זהב (שפעם היו ירוקים). על גופה היו קעקועים שסימנו טבע, יופי ודרך חיים. היה לה לב זהב שאיתו אהבה, חמלה, קירבה לבבות, התרחקה מלשון הרע, נתנה כבוד לכל אדם, והפיצה אור מחום ליבה. היא בורכה בידי זהב: ציירה, יצרה, אפתה, ונתנה עיסוי טוב לכל מכאוב.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח. בבוקר זה החלה מלחמה.
מוריה אור סוויסה נרצחה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שבילתה עם חבריה בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. היא הובאה למנוחת עולמים בגבעת שאול שבירושלים, והיא בת 24. הותירה הורים ושלושה אחים. שעות אחדות לפני המתקפה, הגיעה מוריה אור לארוחת ערב אצל סבה וסבתה, מיכאל וחנה. סבה קלוד ספד בלוויה וסיפר, כי בערב חג סוכות מוריה הגיעה לארוחת החג לבושה באופן חגיגי מהרגיל, אחרי תקופה ארוכה שלא ביקרה אצלם. בדיעבד הרגישו כאילו באה להיפרד מהם. סבה מיכאל ספד בלוויה וסיפר כי זמן מה לפני אירועי השבעה באוקטובר מוריה אמרה לאחיה אליה כי כשתמות, הייתה רוצה שזה יקרה בשבת והייתה רוצה להיקבר בירושלים. "איזו נערה חושבת על דברים כאלה?" אמר הסב, "המציאות והמשפחה סייעו לקיים את צוואתה. היא הלכה מאיתנו ביום שבת ונקברה בגבעה הצופה על הרי ירושלים, הנוף שאהבה". המשפחה הפיקה חוברת זיכרון למוריה אור, ובה עשרות עמודי תמונות שלה ומכתבי פרידה שכתבו אוהביה.