בן בכור לרחל ואורן. נולד ביום ו' בתמוז תשנ"ה (4.7.1995) בתל אביב. אח של סי.

לי, שכונה "לילוש" בפי קרוביו, עבר בגיל שנתיים עם הוריו מתל אביב לפרדס חנה-כרכור, ושם גדל והתחנך. מילדותו הפגין התנהגות בוגרת – בעל מזג נוח, מיעט לבכות, ילד אמיץ שלא פחד מדבר.

מגיל צעיר ניחן בסקרנות ובעניין שליוו אותו כל חייו. עוד לפני שלמד לקרוא אהב שהוריו הקריאו לו קטעים מתוך אנציקלופדיה לילדים, והתאכזב כשזה לא התאפשר. את כל מה שהקריאו לו זכר היטב, וכך מילדותו המוקדמת צבר ידע רב ובמיוחד בתחומי הגאוגרפיה, הטבע ובעלי החיים. לאחר מכן נוסף ידע שרכש בתחומי הטכנולוגיה והמחשבים.

למד בבית הספר היסודי "כרכור" ביישובו והמשיך בבית הספר התיכון החקלאי "ברנקו וייס פרדס חנה" בכיתה מוגברת מתמטיקה במגמות מחשבים, פיזיקה והנדסת תוכנה. מגמת הנדסת תוכנה לא הייתה קיימת בבית הספר עד אז, ולי הוא שיזם את הקמתה. בלט כתלמיד מבריק והישגיו היו גבוהים. "בכול עבר בהצלחה בציון מאה", כתבו הוריו, "חוץ ממתמטיקה שקיבל תשעים ושמונה וזה שיגע אותו כל כך, עד שנשבע שישפר את הציון". המתמטיקה זרמה בדמו, ורציונליות ומדע היו חלק מתפיסת עולמו. נבחר להשתתף באולימפיאדות הארציות לפיזיקה ומתמטיקה, וגם שם גרף הצלחה. מוריו העריצו את הידע העשיר שלו וניבאו לו גדולות, כדברי המורה שלו להנדסת תוכנה: "לי הוא אחד בדור".

חבריו אהבו והעריכו אותו. לעיתים קרובות באו לביתו ונעזרו בו בלימודיהם. קרן, מחנכת כיתתו, סיפרה שבלט כמנהיג חברתי של חבורת נערים קטנה, איכותית ומגובשת – חברות ה"חסינים". חברו יונתן סיפר שלי היה חבר נאמן עד כדי כך שפעם ביקש שהמורה תוציא אותו מהשיעור רק כדי שחבר אחר, שהוצא מהשיעור קודם לכן, לא יישב לבד בחוץ.

בכל הזדמנות אהב לקרוא. מגיל צעיר קרא עיתונים, בעיקר את מדור הכלכלה, וכבר אז נבטו בו יזמות וחוש עסקי יוצאי דופן. כשהתבגר מעט קרא גם ספרי מדעים, ובני המשפחה המורחבת ידעו שבימי הולדת ישמח לקבל ספרים כאלה, מרחיבי דעת.

לי בלט בחוכמה נדירה, בפיקחות, באינטליגנציה גבוהה, בידע כללי רחב ובזיכרון פנומנלי. בני משפחתו פנו אליו בכל שאלה כיוון שידעו שתהיה בפיו תשובה נכונה ומדויקת. כל אלה תרמו לביטחונו העצמי, ואף על פי כן נותר צנוע, ביישן ומופנם.

אופיו התבטא ברגישות, ביושר, באומץ, בחוש צדק מפותח ובעיקשות. כשהציב לעצמו מטרה, לא הִרפה עד שהשיג אותה. כאיש עקרונות הלך עם האמת הפנימית שלו בלי פשרות, דעתן שאינו מהסס להשמיע את השקפותיו ואת דעותיו גם אם הן שונות מאלה של הסובבים אותו. אחד העקרונות שעמד עליהם היה הטבעונות, וגם כשהתקשה להתמיד בכך לא ויתר.

בילדותו התאמן בחוג ג'ודו, והודות לכוח הפיזי שלו הצליח מאוד בענף זה. כעבור כמה שנים למד את אומנות הלחימה קפוארה והגיע לרמה גבוהה בתוך חודשים אחדים. כשבגר החל להתאמן במשחק טניס ונהנה מכך. בחודשים שלפני הגיוס לצה"ל התאמן בחדר כושר ויצא לריצות ארוכות כדי לשפר את הכושר הגופני.

לאחר שסיים את לימודיו עבד במלצרות, לעיתים אף שש-עשרה שעות ביממה. מטרתו הייתה לממן את הלימודים שתכנן להתחיל מייד אחרי הצבא – לימודי תואר ראשון במדעים באוניברסיטה, והוא אכן השיג את היעד הכספי והיה שבע רצון משום שהמשך הלימודים היה מאוד חשוב לו. ההתבוננות קדימה והתכנון לקראת השגת יעדים אפיינו אותו.

ביום 17.3.2014 התגייס לצה"ל מלא מוטיבציה לתרום למדינה, ושובץ בגדוד "דרקון" של חיל התותחנים. מתחילת הטירונות בלט כחייל למופת, עמד בדרישות, תמיד התנדב לעזור לחבריו ומשך אותם קדימה במסעות. במסע הסוללתי (פלוגתי) התנדב לשאת את האלונקה על כתפיו כשכל השאר היו תשושים, וגם כשחבריו הציעו להחליפו התעקש להמשיך עד סוף המסע.

חבריו ומפקדיו התרשמו מחוסנו הגופני ועד מהרה הכירו גם בפיקחותו ובחדות המחשבה שלו. הם ידעו שבכל ויכוח עימו ידו תהיה על העליונה. כהרגלו מגיל צעיר, בכל זמן פנוי נהג להוציא ספר ולקרוא. העדיף את הקריאה על פני נמנום או משחק בטלפון הסלולרי.

בתקופת השירות הצבאי חיפש את הקרבה למשפחתו הקרובה ובחופשות רצה בעיקר לשהות בבית ולבלות עימם, למשל בקולנוע. הקשר עם אחותו סי, הצעירה ממנו בחמש שנים, התפתח עם השנים. בילדותו אהב אותה מאוד ודאג לה כמו אב קטן, ואחרי שהתגייס התקרב אליה שוב והעניק לה יחס מיוחד.

במהלך השירות החל לסבול מכאבי ראש חזקים ומתופעות נוספות כדוגמת הידרדרות בזיכרון. בראשית אוקטובר 2014 הגיע לחדר המיון בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, ושם אובחן כסובל מגידול במוח. למוחרת הובהל לניתוח חירום בבית החולים "שיבא" בתל השומר. הניתוח נמשך שש-עשרה שעות, אך אחריו שקע בתרדמת למשך חמישה ימים, עד פטירתו.

רב-טוראי לי חסין נפל בעת שירותו ביום י"ט בתשרי תשע"ה (13.10.2014). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה. הותיר הורים ואחות.

הוריו של לי לא התלבטו בנוגע לתרומת איברים, משום שידעו שכך היה רוצה. איבריו – לב, כבד, כליות וריאות – הצילו את חייהם של שישה אנשים בני חמש עד חמישים וחמש.

בהלווייתו, כמו גם בימים האחרונים בבית החולים, השמיעו בני המשפחה את השיר "ילד של אבא" (מילים וביצוע: מוקי, לחן: יאיא כהן אהרונוב), ובין מילותיו: "ילד שלי, הכול מחכה רק לך. / ואבא כאן תמיד / לחבק ולשמור אותך, / עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך. / ילד שלי, לך רק בדרך שלך".

לזכר לי, מדי יום שישי בני המשפחה מביאים אוכל ביתי מתאים לחיילים טבעוניים שנשארים בסוף השבוע במחנה "שבטה", שבו שירת.

מקבץ סרטוני וידאו ותצלומים ממהלך חייו של לי הועלו באתר "יוטיוב", וסרטון נוסף הועלה באתר זה ובו תמונותיו על רקע מנגינה שהלחין וניגן לזכרו שמעון זמיר.

בבית הספר התיכון החקלאי "פרדס חנה" שבו למד לי נקרא בניין המחשבים על שמו, והתקיימו לזכרו שיעורים על תרומת איברים ועל ערכי הנתינה, ההקרבה והערבות ההדדית. ביוזמת ההורים, ובהמשך בתרומת החברה בה עובד האב, מוענקת מדי שנה מלגה על שמו לתלמיד הנדסת תוכנה מצטיין.

לי מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל התותחנים הניצב בזיכרון יעקב.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker