בן הזקונים של מזל ואליהו, אחיהם הצעיר של ציון, ניר ואור, נולד בירושלים ביום כ"א במרחשוון תשנ"ד (5.11.1993) וגדל במשפחה חמה ומלוכדת.

מעל הכול, ולפני כל דבר אחר, היה זה החיוך הכובש של ליאל שאפיין אותו: חיוך סוחף, שובה לב, חם ואמיתי, חיוך של מי שתאוות החיים מפעמת בו. "ליאל היה כולו אהבת החיים, האדם, חסד ושמחה," מתמצתת אמו את הווייתו המוארת; "איש אשר רוח בו," הגדירו ארני באל, חבר לנשק.

ליאל גדל בשכונת קטמון, ובה גם התחנך, בבית הספר היסודי, חטיבה ותיכון "גבעת גונן". לכל אורך הדרך בלט בשאיפתו להצטיין, להתפתח ולהגשים יעדים; ביטוי לכך הייתה בחירתו ללמוד בשלוש מגמות שונות: ביולוגיה, כימיה וגאוגרפיה, וזאת נוסף על חמש יחידות לימוד במתמטיקה ובאנגלית. החברים נהגו לומר שלליאל יש רק מחברת אחת לכל המקצועות, וגם היא ריקה, כי הכול נמצא אצלו בראש. חלומו הגדול היה ללמוד רפואה, וממוצע הציונים שלו בתעודת הבגרות – 111 – העיד על רצינות כוונותיו.

חדור מוטיבציה לתרום ולהשפיע, לגשר ולקשר, היה ליאל מעורב בהתרחשות החברתית בבית הספר ונטל חלק בכל פעילות. במסגרת פרויקט "מחויבות אישית", בחר לעבוד בגני ילדים ועם קשישים, והיה בכך כדי לבטא את דרכו – לכבד כל אדם באשר הוא, להיות קשוב לזולת, לעזור ולתמוך. שיאה של תרומתו בתקופת התיכון היה התפקיד המשמעותי שמילא בשתי המשלחות החשובות ביותר – משלחת חילופי תלמידים לברלין, גרמניה, בשנת 2009, והמשלחת לפולין בשנת 2010.

ליאל אהב ספורט ובעיקר לשחות ולשחק כדורסל. הוא היה אוהד שרוף של קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל ופקד בקביעות את משחקי הקבוצה. הוא עצמו שיחק בקבוצת הנערים ואף זכה להימנות עם משלחת כדורסל לארצות הברית. הגם שלא היה גבוה, היה לליאל מבנה גוף שרירי ומוצק, איתן וחזק, גוף שהכיל בתוכו נפש עדינה וטובת לב.

כמי שגדל בבית ערכי וכאח צעיר לשלושה אחים ששירתו ביחידות קרביות, שאף גם ליאל לשרת שירות משמעותי כלוחם. לאחר שנפסל במיונים הסופיים לקורס טיס, החליט להתגייס לאחת הסיירות. "הוא אמר שיהפוך את העולם ויהיה קרבי," אמר אלי, אביו. בזמן שנותר עד הגיוס, ולאחר שבילה בנעימים, בחר ליאל לחזור ולהתנדב בביה"ס "גבעת גונן", כדי לסייע לתלמידים בלימודי המתמטיקה. "הייתה זו הזדמנות נוספת לפגוש אותו בבקרים עם חיוכו הרחב המברך לבוקר טוב," סיפרה יפית, מנהלת התיכון, "וליהנות מיחסו ותרומתו לתלמידים".

במחצית חודש מרס 2012 התגייס ליאל לחטיבת "גבעתי", ולאחר שעבר בהצלחה יתרה את הגיבוש, הצטרף לחוד החנית של החטיבה – הפלס"ר (פלוגת הסיור), והחל את מסלול הכשרת הלוחם. גם כאן, היה זה החיוך של ליאל – "גידי" בפי חבריו (קיצור של שם משפחתו) – שהתווה את הדרך ואשר המֵס את לב המפקדים.

מסלול הכשרה המפרך זימן התמודדויות מורכבות – פיזיות ונפשיות, אך אמונתו היוקדת של ליאל בצדקת הדרך, בשילוב עם האופטימיות הבלתי נלאית, הפכו את האתגר לחוויה מאחדת, מחשלת ומעצימה. כהגדרתו של יהונתן ליבר: "מישהו לחץ על הכפתור של החיוך של גידי ואי אפשר לכבות אותו". "בכל הזדמנות שיכולת להגן על החברים שלך עשית את זה," העיד רועי גולן, מפקד הצוות, "והם אפילו לא יודעים... ואני יודע שלך אפשר להגיד רק את האמת, כי יש לך איזה מנגנון בגוף שיודע לזהות כל דבר שהוא לא אמיתי...".

את המסלול סיים ליאל כקַלע חוֹד. נוכח כישורי המנהיגות ויכולות הפיקוד שהפגין, החליטו מפקדיו לשולחו לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), שבסיומו היה לסמל צוות של טירונים. כמפקד, בלט ליאל בגישתו יוצאת הדופן בסגל הפיקוד, ולפיה כדי לפקד על חיילים, יש קודם להתחבר ללבם. ליאל לא האמין בריחוק וב"דיסטנס". "הוא בחר להיות הוא עצמו ולא לעטות מסכה. נדירים הם המפקדים שעושים זאת בשלב כה מוקדם," כך כתב מג"ד הסיור של חטיבת "גבעתי", סגן-אלוף אלי ג'ינו.

גישתו החיובית והמעצימה של ליאל הקנתה לו במהרה את הערצת חניכיו. "תמיד ידענו שגם מאחורי האקטים הקשים שעברנו איתך הייתה עומדת דמות רגישה ועדינה שיודעת להקשיב," כתב אחד מהם. "הסברת לי מה עומד מאחורי כל אקט, מה הסיבה לכל הקפצה ולמה נדרש שהמסלול יהיה כל כך מאתגר. היה משהו בטון שלך ובתוכן של הדברים שגרם לי להרגיש שאני רוצה להיות חלק מהדבר הגדול הזה, מהמסלול, מהיחידה."

ליאל אהב להאזין למוזיקה, עם אור אחיו התעדכן בשירים החדשים שהושמעו בערוצי הרדיו. בעיקר אהב מוזיקת פופ, רוק ישראלי וים תיכוני.

בתום מחזור פיקוד אחד, ביקש ליאל לחזור לצוות הלוחמים בסיירת שבה סיים את המסלול, כדי לאחד מחדש את הצוות. מפקד הסיירת, שזיהה את תכונותיו הייחודיות, ביקשו לאייש את התפקיד היוקרתי של קצין המבצעים הפלוגתי ולשמש קַשָּׁרו האישי – תפקיד הדורש ללכת בראש הכוח, מחשבה ואחריות, בקרה ומוטיבציה להוביל ולהנהיג לצד המפקד הבכיר. החברים לצוות מחו ולא רצו לוותר על ליאל לצידם. ליאל נכנס לתפקיד במהירות, וכדרכו, מילא אותו בהצלחה מסחררת ובמסירות חסרת גבולות. בתפקיד זה נפל לצד מפקדו רב-סרן בניה שראל, מפקד סיירת "גבעתי", וסרן הדר גולדין, בעת שתרו אחר מנהרת טרור ברצועת עזה המובילה לשטחי ישראל. במהלך איתור המנהרה הם הבחינו במחבלים מתצפתים עליהם, וכאשר פנו לכיוון המבנה שבו שהה אחד מהם, עלו על מארב.

סמל-ראשון ליאל גדעוני נפל בקרב ברפיח במבצע "צוק איתן", ביום ה' באב תשע"ד (1.8.2014), בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. יומיים קודם לנפילתו, הספיק ליאל הצטלם לצד מפקדו לכתבה ששודרה באתר ynet.

"הוא היה מלח הארץ. לוחם, פייטר. היה נמר!", אמר אלי, אביו. "לפני שבועיים, כשביקרנו אותו, נתתי לו חיבוק אחרון. הוא היה כל כך חזק, כמו סלע. לא האמנתי שמשהו יכול לפגוע בו."

בספטמבר 2014 נחנך במושב רמות נפתלי "כרם ליאל", כרם שנטעו ליאל וחבריו לצוות בעת החופשה הראשונה בשירותם הצבאי, כדי לעזור למשפחתו של חברם. "אז אמרת שזו הפעם הראשונה שאתה שותל משהו," כתב אורי רון, "זכיתי שזה בביתי. זיכרון השמחה והאהבה יהיו תמריץ הגדילה בכרם."

משפחת גדעוני בחרה להנציח את ליאל בדרכים שינחילו את רוח דמותו המיוחדת ומעוררת ההשראה וערכיו ותפיץ את מורשתו – הכרה בטוב, כבוד הזולת, דרך ארץ, נדיבות, עזרה ואופטימיות. בדף הפייסבוק "מחייכים עם ליאל" כתבה אמו: "אני קוראת לכולם לאהוב אדם ולזכור את ליאל, לעשות מעשה חסד ולזכור את ליאל. לחייך, לשמוח, ולחשוב על ליאל." המשפחה, בשיתוף עם בית הספר "גבעת גונן", החליטו להעניק מלגה שנתית לתלמיד או תלמידה המצטיינים בערכיותם ובלימודיהם. בנובמבר 2014, הוקדש במסגרת "שבוע הדמוקרטיה" בבית הספר "גבעת גונן" יום לזכרו של ליאל שבמהלכו השתתפו התלמידים בסדנאות בנושא נתינה ואהבת חינם. דברי יפית, המנהלת: "ליאל הוכיח תמיד שאפשר להתנהל ממקום מכבד אדם, תומך, אכפתי ואיכותי. ... בערכים שאפיינו אותו היווה מופת ודוגמה לתלמידים ולמתבגרים: ברוח נתינה, בצניעות וענווה, בערכיות הלכה למעשה, באהבת האדם וארץ ישראל, בדאגה לזולת ... ביום זה, 'יום ליאל', אנו מבקשים להטמיע את דרכו המיוחדת בכל אחת ואחד מבאי הבית הזה על מנת להפוך את כולנו לאנשים טובים יותר."

ליאל לא זכה ליהנות ממתנת השחרור המוקדמת שהעניקו לו אחיו – מנוי למשחקי "הפועל ירושלים" בכדורסל באולם "ארנה" החדש שבעיר. בערב פתיחת הליגה, נערך לפני המשחק טקס לזכרו. "הפועל ירושלים" החליטה להסב את קבוצת הנוער על שמו והיא נקראת "הפועל ליאל ירושלים". לזכרו, נערך טורניר כדורסל בהשתתפות תלמידי "גבעת גונן" ובוגריו, חבריו לנשק ושחקני קבוצת הבוגרים של "הפועל ירושלים".

בצלאל ויברמן, לוחם בפלוגת העורב של גדס"ר גבעתי וחברו של ליאל החליט להנציחו בפרויקט "מכין קמ"ש" קבוצת נערים בסיכון שהוא מאמן כהכנה לשירות צבאי מלא, ערכי וקרבי. הצוותים נקראים על שמו של ליאל וכלל הכנה מבוצעת עפ"י ערכיו של ליאל ובהשראת דרכו..

ליאל היה אדם ולוחם למופת, סמל לגאווה ומודל לחיקוי. בספר זיכרון שהוציאו חבריו לנשק, מתבטאים ערכיו ומשתקפות תכונותיו – נועם ההליכות, הצניעות, התבונה ורוחב הלב בצד האופטימיות הנצחית, היכולת לגעת בכל אדם, והשאיפה למצוינות.

חייו של ליאל היו קצרים אך מלאי משמעות. הוא הספיק להטמיע את חוכמתו בלבם של רבים, לחוות, לטייל, לטעום, ולנסות להשפיע, לגשר ולהכניס הרבה טוב ושמחה בכל מקום בו שהה.