היו לו חלומות לישראל בייזר והרבה תכניות אותן רצה להגשים. באותן שנים ראשונות שלו בארץ, ביקש שוב ושוב להפוך חלומות לממש, אבל החיים כאן היו קשים, אנשים נאבקו על פרנסתם, עבדו מבוקר עד ליל, נרתמו להדוף אוייבים שהסתננו לישוביהם - ורבים דחו את החלום.

ישראל עלה מפולין כשהיה בן עשרים ואחת, איש משכיל, בוגר אוניברסיטה עם תואר של מהנדס חקלאי. אך עלה ארצה, מצא לו קורת גג ומיד הצטרף לשורות ה"הגנה", היה פעיל ומעורב, שרת כמפקד ונעשה אהוב מאוד על חבריו.

על עוז רוחו מעידים חבריו ב"הגנה". פעם, כך סיפרו, צריך היה להוביל מקלע גדול לרעננה והתפקיד הוטל על ישראל. בדרך הנסיעה לרעננה עמד קצין אנגלי. ישראל עצר את ריכבו, שאל את הקצין לאן פניו מועדות והסיעו בטרמפ. כך עבר ללא קושי את כל תחנות הביקורת שהיו בדרך.

כאמור, חלומות היו לו והרבה תכניות. בא לארץ-ישראל עם תואר של מהנדס חקלאי ונאלץ להסתפק בעבודה בענף הפרדסנות. כנהג טרקטור הכין קרקעות לנטיעת פרדסים בשרון וביהודה. בחיפושיו אחר מקורות פרנסה, עבודות חריש למיניהן, חלה בקדחת והמחלה התישה אותו מאוד. שוב לא יכול היה להמשיך בעבודה כטרקטוריסט, וחזר לתכנן תכניות שהיו קרובות ללבו. רצה להקים בריכות לגידול דגים בביצה הגדולה שהיתה אז ברעננה, אולם פניותיו לוועד המושבה בענין הזה, לא העלו דבר. פנה לגידולי פרחים ושוב היה המצב הכלכלי בעוכריו, שוב נצטרך לדחות את מימוש תכניותיו. באותן שנים אי אפשר היה לקבל מחיר נאות ממכירת פרחים, פרנסתו היתה בדוחק רב וגם רעיון זה נזנח.

בשנים שאחר כך עבד ישראל ביזר עם קופת החולים ברעננה, עסק בהובלות חולים ויולדות לבתי החולים ובהסעת הרופא המקומי בתוך תחומי המושבה. כאשר התפתח ענף הלול ברעננה, עסק ישראל בהובלת אפרוחים ממשקי המדגירים בעמק יזרעאל למשקי מגדלי התרנגולות בשרון. הוא לא נרתע מנסיעות ליליות בכבישים אפלים ובדרכים בהן היו הערבים מציבים מארבים. הסכנה אכן היתה גדולה.

באחד הימים, בכביש גבע-עפולה, נורה ישראל מן המארב ונהרג.

המפעל להובלת אפרוחים התרחב והתפתח ועד היום הוא נושא את שמו ואת חותמו של ישראל ביזר, זכרונו לברכה.