יוסף (יוסי), בן פנחס-חיים ומרים-חיה, נולד בישראל בכ"ח בתמוז תשל"ב. אח לדוד-יהושע, יגאל-יעקב ואבישי. גדל בנתניה, למד בבית הספר היסודי "ישורון" ובישיבה התיכונית של בני עקיבא. בתום לימודיו התיכוניים יוסי הצטרף למכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, ומשם המשיך לשירות צבאי. שירת שלוש שנים בגולני, היה לוחם וחובש קרבי. במהלך שירותו שהה יוסי במוצבים מסוכנים, לחם בלבנון והגן על ארצו במסירות נפש גדולה. בסיום השירות הצבאי נשא יוסי לאשה את שגית, והשנים בנו את ביתם באפרת שבגוש עציון. באותה תקופה הוא עבד, במשך שנתיים, בשירות הבטחון הכללי. כעבור שלוש שנים עברו בני הזוג לישוב בית חג"י שבדרום הר חברון. בשנים הבאות נולדו להם חמישה ילדים: יהונתן-אהרן, נריה-משה, יאיר-אריאל, דפנה-אורי'ה ויעלה-הודי'ה.
יוסי למד ב"אורט" בירושלים והוסמך כהנדסאי בנין. מאז עסק במקצועו, בעיקר במסגרת "החברה לפיתוח קרית ארבע", והיה שותף לבנין הארץ כשהוא מקים בתים רבים בקרית ארבע, בגוש טלמון ובמקומות נוספים. בבית חג"י הוא בלט כדמות ציבורית וכאדם רב פעלים: היה חבר מזכירות הישוב, שותף לכל הפרויקטים בתחום הבטחון, הבניה, החינוך והדת. כן היה מפקד כתת הכוננות המקומית. עם כל עיסוקיו, ידע יוסי תמיד לקבוע עיתים לתורה. יוסי היה איש שהאמת והיושר בראש מעיניו. כל דבר בו נגעה ידו, נעשה בדרך האמת. נלחם למען הצדק, וקידם במסירות גדולה מפעלים רבים. תכונות נוספות שבהן ניחן היו ענווה, מתן בסתר ושמחת חיים, תכונות שהיוו דוגמה לכול.
ביום שישי בצהריים, ט"ו בכסלו תשס"ו, ערב שבת קודש פרשת וישלח, בעת ששב יוסי מעבודתו בקרית ארבע והיה במכוניתו בדרך לביתו, עקף אותו רכב ובו מחבלים ערבים. המחבלים ירו בו ורצחוהו. בן 33 בהרצחו. יוסי הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אשה, שלושה בנים ושתי בנות: הגדול בהם בן תשע שנים וחצי והקטנה בת חודש, הורים ושלושה אחים.