בן ענת ודוד. נולד ביום כ"א באלול תשל"ה (28.8.1975) בירושלים. בן בכור למשפחת לוי, אח בוגר לשתי אחיות צעירות. ילדותו של יוסי התחילה בירושלים ובכפר סבא ולאחר מכן התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי בכפר סאלד והמשיך בחטיבת הביניים "יד גיורא" בהרצליה. בשנות התיכון עבר עם משפחתו ליישוב הקהילתי בני יהודה שבגולן, שם למד בבית-הספר התיכון "נופי- גולן" שבקצרין במגמה המדעית-טכנולוגית.

כבר בילדותו, התכונה האופיינית ליוסי היתה הסקרנות. תחילה שאל, בהמשך פירק, אחר כך חקר בקריאה. כילד צעיר, שלא הבין את פירוש המלה "סכנה" - נגע, ניסה, הרס - בשיא התמימות. הספרים היו אהבתו הגדולה של יוסי. הוא קרא בלי סוף - הן ספרות יפה והן ספרות מקצועית. את המחשב הראשון קנו לו הוריו כשהיה בן תשע. צג המחשב משמש עד היום כמסך טלוויזיה בבית הוריו של יוסי, לאחר שהוא ערך בו שיפוצים. בילדותו, מעולם לא ניתן היה לצפות את הצעד הבא שלו. מעשי קונדס רדפו תעלולים, אך אי-אפשר היה לכעוס על יוסי, החיוך החינני שעלה על פניו - המהול בהנאה ובהתנצלות גם יחד - שבר את כולם.

יוסי הפך במהרה למקור הערצה ולמידה הכי גדול לשתי אחיותיו - שלומית ורוני. בתחילה, בצירופן למעשי קונדס, אחר כך בהרצאות על החיים, הבנות והבנים, יותר מאוחר בייעוץ בנושא וכמובן, מורה מעולה לפיסיקה, מתמטיקה, מחשבים ועוד תחומים רבים - הן הציגו את הבעיות והוא שלף את הפתרון - קלי קלות! בבית, כבר מגיל צעיר, כל נושא האלקטרוניקה היה באחריותו של יוסי - הוראות הפעלה, התקנות, תיקונים. בשבתות, כשבא הביתה מהצבא - חיכתה לו רשימת מטלות שהצטברו.

מבית הספר של הקיבוץ הגיע יוסי להרצליה - מין ילד טוב ירושלים, "מסודר, חכם והגיוני, תלתל נופל על המצח בדיוק שכזה - הכל לפי הכללים", מספרים חבריו. אך במהרה, מבט הילד הטוב הפך למבט "שובב, ציני וממזרי", התסרוקת המסודרת פינתה מקום לפן קבוע ויוסי וחבריו הקימו את חברת "דיסקו פופ". יוסי, בעזרת ידיו המעולות, בנה אורגן אורות. מזה לקחו טייפ ומזה רמקולים ושם הם היו, בכל מסיבות השכבה. בטיולים השנתיים, יוסי קיפץ בין הסלעים, עזר לסחוב תיקים. לא שר, לא הצטלם, לא חרג, חלילה, מן ההיגיון הישר. כשיוסי היה אתנו, היו "ביטחון, צדק וחכמה" - מספרים חבריו מהרצליה. גבוה, תמיר, מטופח - מבט חודר ומלא חן, חבר נאמן. כך הגיע יוסי לרמת הגולן, לכיתה י"א ביישוב בני יהודה שבגולן.

יוסי תמיד בטח בעצמו וביכולתו. הוא שאף לדעת, ללמוד, ולא רק לשפר, אלא להגיע לטוב ביותר. בחופשים ולפני הגיוס עבד יוסי, כדי להיות עצמאי ולרכוש בכוחות עצמו כל מה שיחפוץ. הוא טען שכל עבודה מכבדת את בעליה וכך הקים גדרות תיל סביב חוף "דוגית", כולו נוטף זיעה בארבעים מעלות בצל, כדי לחסוך קצת כסף לפני הגיוס. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, החל יוסי באימונים לקראת גיוסו. יוסי, שהיה בטוח בעצמו וביכולתו, שאף לשרת בסיירת מובחרת ולתת מעצמו את המקסימום. בדצמבר 1993 התגייס יוסי לצה"ל והשתלב בסיירת מטכ"ל, לאחר שעבר את הגיבושים הקשים. כעבור שנה, יצא יוסי לקורס קצינים ובסיומה של חצי שנה מפרכת של לימודים ואימונים סיים את הקורס כקצין מצטיין והוצב, על פי בקשתו, בסיירת אגוז. בתחילת דרכו הדריך טירונים ולאחר תקופה, מתוך צורך פנימי, עבר יוסי לפעילות מבצעית, תחילה כמפקד צוות ומהר מאוד התקדם לסגן-מ"פ. חבריו של יוסי לשירות מספרים, שהיה קצין מקצועי, בעל יכולת פיסית גבוהה ופרפקציוניסט חסר תקנה: למד צירים בלילות, תכנן פעולות ומבצעים בקפידה וידע היטב לקראת מה הוא הולך ומוליך את פקודיו, עליהם חש אחריות כבדה. את כל זאת עשה יוסי בשקט ובצנעה, ותמיד הקפיד להתקשר הביתה, לשאול לשלומם של הוריו ואחיותיו ולא לעורר את דאגתם.

יוסי נפל ביום י"ד בטבת תשנ"ז (24.12.1996), ממטען צד, כאשר היה מפקד הכוח בפעילות מבצעית בדרום לבנון. בן עשרים ואחת היה בנופלו. עמו נפל סמ"ר ניר גנדלברג. יוסי נטמן בבית העלמין בבני יהודה. השאיר אחריו הורים, את אחיותיו - שלומית ורוני ואת חברתו - סיוון. לאחר נופלו הועלה יוסי לדרגת סרן.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker