בן שרה ודוד. נולד ביום כ"ד באדר תשל"ז (14.3.1977) בבית- החולים "השרון" בפתח-תקוה. בן שלישי במשפחה בת ארבעה ילדים, אח לנעם, דן ואסף. שמו ניתן לו על שם סבו, אבי אביו. שמות הבנים תנ"כיים וכך גם שמו. יוסף היה כריזמטי והשפיע במעשיו ובדרכו השלווה, הענווה והחד משמעית, כיוסף מן התנ"ך.

מגיל צעיר גילה עניין רב בבעלי-חיים והמשפחה החליטה להעתיק מגוריה למושב השיתופי כפר-חיטים, שם עברה עליו ילדותו. יוסף החל את לימודיו בבית-החינוך המשותף בקיבוץ דגניה א', ובבית הקים פינת חי לתפארת. יוסף היה חובב טבע מושבע, אסף חיות וגידלן, דאג לניקיון הסביבה והיה נאמן ניקיון באמצעות המשרד לאיכות הסביבה, חבר באגודת נאמני בעלי-החיים וכמובן חבר של קבע בחברה להגנת הטבע. כשהיה בכיתה ו' עברה המשפחה לטבריה לתקופת מה, שם המשיך לימודיו בבית-הספר היסודי "כינר" שבעיר, וגידל ברווזים בכלוב תלוי במרפסת. בהיותו בן שתיים-עשרה עבד עם אמו בחנות לחומרי יצירה ומלאכת יד שפתחה ועזר לה בכל כמו היה "מנהל קטן".

כילד יצירתי אהב לפרק דברים כדי לבחון כיצד הם בנויים, ובהמשך לקח על עצמו לתקן כל דבר שהתקלקל או נשבר בבית.

כשהחל לימודיו בכיתה ח', קיבל אביו עבודה בבית-ספר שדה "הר-מירון" ויוסף התלהב מאוד מן המקום, בו עברה עליו תקופת התבגרותו. שם הקים פינת חי, ואף הכין ערכת צבע לסימון שבילים ברחבי הארץ, בה משתמשים עד היום. יוסף הכיר כל פינה בהר וידע לפתור כל בעיה , אם בתחום החשמל, החימום, מפתחות ועוד. באותה תקופה ליווה את בניית בית המשפחה בגבעת-אבני, צילם ותיעד כל שלב בבניית הבית.

את לימודיו סיים יוסף במגמת המכניקה בבית-הספר התיכון מקיף אורט על שם אנה פראנק שבקיבוץ סאסא ובמקביל ללימודיו בכיתה י"ב עבד ברשות שמורות הטבע.

מוריו מבית-הספר התיכון מספרים שהיה לו מעמד מיוחד בקרב חבריו לכיתה, שרחשו לו כבוד רב. הוא היה המצפון של הכיתה. השקט שלו גרם לחבריו להקשיב לו ולחבב אותו. כלפי המורים נהג בכובד והגינות, וכאשר היה צורך להעיר להם, מצא את הדרך לעשות זאת בעדינות ותקיפות, שהביאו אותם להתחשב בהערותיו.

יוסף היה לנער חייכן ואופטימי, בעל שלוות נפש, שטוב לבו ואהבתו לבריות ולחיות ולכל הסובב אותו שבו כל לב וגרמו לרבים ממכריו להגדירו כ"פרח לב הזהב", כינוי שנתן לו דודו, יגאל גיא.

יוסף היה קשור מאוד לבני משפחתו הקרובה והמורחבת, אהב לטייל אתם, ארגן והדריך טיולים ובילויים בחיק הטבע וערבי שירה משפחתיים בהם שר וניגן במפוחית. את ההשראה ללימודי הנגינה במפוחית שאב מן האווירה הפסטורלית בטבע, הוא החל ללמוד בכוחות עצמו והוסיף ולמד שנה אצל מורה ובכל סוף שבוע היתה בבית תזמורת עליזה - אורגן, חליל ומפוחית.

עם סיום לימודיו התיכוניים, נכנסה המשפחה אל הבית שהקימה בגבעת-אבני, ויוסף עזר בהעברה, הקים גדר מסביב לחצר, בנה מחסן ודאג למעט החיות שעברו עם המשפחה. הוא דאג לגינון, להשקייה ולא שכח גם את הבית פנימה ועשה כמיטב יכולתו בטרם התגייס לצבא.

בשלהי חודש נובמבר 1995 התגייס יוסף לצה"ל ושירת בחיל-ההנדסה. ביצע מסלול מלא של שנה בפלוגה המחזורית וסיים את המסלול בהצטיינות. יוסף היה גאה מאוד בחיל ואהב את שירותו. הוא החל כלוחם מסלול, עבר אימון פלס 6 בגדוד ושימש כסמב"ץ בקו בית- לחם במסגרת פלוגה מחזורית. בנובמבר 1996 עבר למחלקת הקשר כקשר. עבר קורס פלסי ומש"קי קשר והפך לסמל מחלקת קשר גדודית לאור הצטיינותו ותרומתו. לאור הישגיו במחלקת הקשר הוחלט להעבירו לתפקיד קשר סמג"ד. בתפקיד זה שירת שמונה חודשים. בחודש נובמבר 1997 התעתד להיות קשר מג"ד. מפקדיו תיארו אותו כחייל מצוין, מקצועי, אחראי וצנוע, בעל מוטיבציה גבוהה, אשר ביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד. חייל מסור שתרם מניסיונו ומילא את תפקידו במיומנות. שימש דוגמא אישית לחבריו, ובלט בערכי הציונות ואהבת הארץ. נשא בכיסו בכל עת את דגל ישראל והמנון התקווה. הרבה לטייל בכל חלקי הארץ, חובב טבע ובעלי-חיים. יוסף ביצע את כל המוטל עליו ואף מעבר לכך על הצד הטוב ביותר. לאור כשרונו, יוזמתו המרובה ורמת החיילות הגבוהה שהפגין, הוחלט למנותו לקשר סמג"ד, תפקיד הדורש אחריות הנדרשת בדרך כלל ממפקדים בלבד. בתקופה הקצרה בה היה יוסף חלק ממפקדת הגדוד, הוכיח כי ההחלטה היתה נכונה. היה חייל משכמו ומעלה, מסור לעבודה ולחבריו.

יוסף נפל בעת שירותו, בתאונת דרכים שארעה ביום כ' בתמוז תשנ"ז (25.7.1997) בסמוך לצומת פורייה מכיוון טבריה, והוא בן עשרים. באותה תאונה נפצע אחיו, נעם, באורח קשה. יוסף הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגבעת-אבני. הותיר הורים ושלושה אחים. יוסף הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו.

משפחתו הוציאה לאור ספר זיכרון המאגד דברים שכתבו בני המשפחה וקטעים מיומניו של יוסף. יוסף אהב את השיר "שתישאר צעיר לנצח" וכך הוא יישאר.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker