בנם של אלכסנדר יהונתן הי"ד ורבקה. נולד ביום י"ח באייר תשנ"ז (25.5.1997) בקריית ארבע. אח ליהודה, אליהו, תהילה ויואב ינון.

יוחאי גדל והתחנך בקריית ארבע, למד בבתי הספר המקומיים .

כשהיה בן חמש התייתם מאביו אלכסנדר, חבר כיתת הכוננות בקריית ארבע, שנהרג בקרב עם מחבלים בציר המתפללים בחברון. יוחאי גדל בצל גבורתו ומסירות נפשו של אביו, וספג את ערכי אהבת הארץ שהנחו אותו.

שנים מאוחר יותר, אמר: "אירוע כזה, כמו שקרה לנו, יכול לשבור או להרים בן אדם. אנחנו במשפחה בחרנו בדרך של להרים ולחזק".

כשהיה בן שמונה-עשרה החל ללמוד בישיבה הגבוהה "איילת השחר" באילת. אחרי שש שנים של לימודים, כשהוא בן עשרים וארבע, החליט להתגייס לשירות צבאי.

ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". עם סיום המסלול, יצא לפיקוד ולקצונה וחזר לגדוד 13 של החטיבה כמ"מ (מפקד מחלקה).

גם כחייל וכמפקד, שמר על חיבור לערכי היהדות והתורה ושאב מהם הכוונה והשראה. הוא הקפיד להוציא את ציציותיו החוצה, וכששאלו אותו אם הוא לא חושש שילעגו לו ענה: "אני לא לובש ציצית על מנת שאנשים מבחוץ יראו אותה, אני לובש אותה עבורי, שכל הזמן אראה אותה ואזכה לקיים את הכתוב: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.'"

אהבת הארץ והעם היו טבועות בו. הוא אהב לטייל בארץ והיה בעל כרם בהרי חברון, אותו טיפח בכל הזדמנות והשקיע בו רבות. "יוחאי חי בשביל כל עם ישראל, קשר לעם ישראל אצלו לא היה דבר אמורפי ומנותק אלא חי ופועם בתוכו", אמר אחיו הגדול, יהודה.

הוא היה צדיק, במובן העמוק ביותר של המילה. חבר טוב, אח למופת ובן נהדר, אדם של אמת, עבודה קשה ועמל תורה, ללא ויתורים וללא פשרות. שילוב מקסים של קשיחות ומתיקות. תמיד לימד זכות על כל אדם, נהג בעדינות ונזהר בכבודם של אחרים. כשראה פילוג ושנאת חינם בתוך העם, הוטרד מכך מאוד ודיבר לא מעט על הצורך לאחד את השורות ולהימנע מלשון הרע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה .

יוחאי פיקד על כוח קטן של "גולני" שאבטח את מוצב נחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה. עם תחילת המתקפה, הבין כי לא מדובר במטח רקטות בלבד אלא באירוע חדירה. יחד עם קצין עמית ועם לוחם נוסף הם יצאו להילחם כחוליה ולאחר מכן החליטו ללכת להגן על החמ"ל ועל התצפיתניות ששהו בו. כשאחותו התקשרה אליו באותו הבוקר, אמר לה: "אני בסדר, תתפללו, לא רק עליי, על כל עם ישראל".

במשך שש שעות התנהל קרב גבורה מול עשרות מחבלים, כשמפעם לפעם יוחאי וחבריו נכנסים אל החמ"ל כדי לעודד את קציני המטה והתצפיתניות שבתוכו. בשלב מסוים, נזרק לעברם רימון, יוחאי זינק עליו על מנת לספוג את הפיצוץ, אך הרימון לא התפוצץ והתברר כרימון נפל.

בחלוף השעות, התחמושת של יוחאי וחבריו אזלה. כשהמחבלים הבינו זאת, הם קראו להם להיכנע , יוחאי חייך ואמר: "לעולם לא ניכנע". מתוך אקט של ייאוש המחבלים הציתו את החמ"ל. יחד עם חבריו ניסה לחלץ את הנמצאים בחמ"ל דרך החלון, המשיך להילחם במחבלים בידיים חשופות עד שנפל בקרב.

בקרב על מוצב נחל עוז נפלו למעלה מחמישה-עשר לוחמי פלוגה ב' מגדוד 13 של "גולני".

סגן משנה יוחאי דוכן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אם, שלושה אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן .

הזמר והיוצר שמואל אורי ישראל, שהיה שכנו של יוחאי, הוציא שיר לזכרו בשם "לוחמי הרוח". השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

עמוד לזכרו הוקם באתר Remember ובו סרטונים, תמונות וסיפורים מתחנות שונות

בחייו.

המשפחה עמלה על כתיבת ספר תורה מהודר לעילוי נשמתו.