בנם של אילה ולרי נולד בכ"ב בשבט תשל"ט (19.2.1979) בירושלים. אח למיכל, אסנת ונטע.

יובל, שכונה יובי בפי כול, גדל בירושלים עד גיל חמש ואז עברה המשפחה ליישוב הקהילתי מוצא עלית, שם למד בבית ספר יסודי והמשיך לתיכון "בויאר" בירושלים.

יובל היה ילד ונער אהוב, חובב טיולים וטבע והשתתף בחוגי סיירות מאז ילדותו ובהמשך חבר לחוג הסיירות של בית-נחמיה בו היה פעיל במהלך לימודיו בבית-הספר התיכון.

לאורך שנות לימודיו בתיכון התנדב במד"א (מגן דוד אדום) ירושלים. במסגרת זו היה חובש פעיל והשתתף בפעולות הצלה בזמן פיגועים בעיר, הדריך קורסי חובשים ברחבי הארץ, והמשיך להתנדב במד"א עד גיוסו לצה"ל.

עם גיוסו לצה"ל התנדב לשרת ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה.

בט"ו בשבט תשנ"ט (1.2.1999) נפצע יובל קשה בתאונת אימונים במהלך קורס מפקדים. בעקבות הפציעה נקטעו שתי ידיו והוא איבד ראיה בעין אחת. הוא עבר טיפולים רבים, אך השתקם בהצלחה רבה והתמודד באומץ עם מוגבלותו. זמן קצר לאחר פציעתו חזר לטייל ובילה חודשים אחדים באירלנד ושנה לאחר מכן היה בנפאל ובהודו, טיול שתועד על-ידו בצילומים רבים.

יובל למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ותואר שני במדעי המדינה, והמשיך לתואר שני בריפוי בעיסוק במסלול מחקרי. את התזה שלו, עליה עבד עד יום פטירתו, כתב בנושא "חמלה עצמית בקרב מבוגרים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז". יובל ראה בלימודים אלו שליחות אישית. הוא אף העביר הרצאות שונות בבית הספר לריפוי בעיסוק, והיה דמות מוכרת ומוערכת בבית הספר.

יובל אף למד במשך שנה באוניברסיטת יורק (York University) בעיר טורונטו שבקנדה. שם נחשף יובל לתחום של לימודי מוגבלות (Disability Studies), דיסציפלינה אקדמית החוקרת את תחום המוגבלות בראיה ביקורתית וחברתית. בעקבות לימודים אלו, הקים יובל את התא לסטודנטים עם מוגבלויות באוניברסיטה העברית. זו הייתה התארגנות ראשונה מסוגה בישראל, שהתפתחה עד מהרה לתאי סמ"ן (סטודנטים מנהיגים נגישות) באוניברסיטאות ובמכללות בכל רחבי הארץ. יובל היה פעיל מוביל בכל הקשור לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, והִרבה להרצות בנושא.

בשנת 2019 עבד בפרויקט "לשם שינוי", שעסק במתן הרצאות והדרכות לצוותים המשלבים מעורבות חברתית והתנדבות של נוער עם מוגבלות במוסדות חינוך שונים. בעבודתו יובל בלט בכריזמה שלו ובדעותיו הבלתי מתפשרות בכל הנוגע לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה.

ביוני 2016 נישא לאפרת. השניים הכירו במהלך כנס בנושא של מדיניות חברתית. בני הזוג בנו את ביתם במבשרת ציון, שם נולדה הבת אלינור.

מגיל צעיר עסק יובל בספורט לסוגיו. היה שחיין, וגם לאחר פציעתו שחה במסגרת בית הלוחם בתל אביב והשתתף בתחרויות שונות באירופה. בשנת 2018 הוא הצטרף לקבוצת הריצה הירושלמית "רבע לשבע", התאמן באופן קבוע והשתתף בריצות בארץ ובעולם. יובל השתתף בשני חצאי מרתון ואף השלים מרתון שלם בעיר פרנקפורט בגרמניה.

בחג סוכות תשע"ט יובל התמוטט בביתו, והוחש לבית החולים "הדסה" בירושלים. כעבור שלושה ימים ולאחר מאבק ממושך שלו ושל רופאיו, נפטר.

יובל היה איש חברים להתרועע, תאב-חיים, סקרן, עם חוש הומור מפותח, איש משפחה, אב למופת ובעל ידע רחב בתחומים רבים. יובל אהב להאזין לספרים, ללמוד, להשכיל ולהיות עם אהוביו. בעיקר יובל היה אוהב אדם ורגיש לזכותיהם ומקומם של האנשים המוחלשים בחברה באשר הם. אישיותו שילבה בין רגישותו הרבה לאחר, דעותיו והידע הרב שצבר במהלך חייו.

יובל לסטר קידר נפטר בכ"ג בתשרי תש"ף (22.10.2019). בן ארבעים שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין האזורי של מטה יהודה במושב נס הרים. הותיר אישה ובת, הורים ושלוש אחיות.

חברי קבוצת הריצה של יובל, שהשתתפו בזמן ה"שבעה" במרתון וינה, הקדישו את הריצה לזכרו.

המשפחה הקימה קרן מלגות לזכרו בבית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים.