יהושע (בבה) פרייר

בן קלארטה וישראל, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ד (23.11.1923) בעיר יאסי, רומניה. נתחנך על-ידי אמו, סבתו ודודתו ונקרא "בן שלוש האמהות". אמו, אישה מוסיקלית, טיפחה בו את הנטייה למוסיקה מראשית חייו. בבית-הספר הצטיין בלימודים והפליא בשקידתו הקיצונית על סדר וניקיון. הצטיין ביושר, רצינות וענווה. בהיותו בן 9 התחיל ללמוד נגינה בפסנתר ובן 15 עלה על מנהל הקונסרבטוריון ביכולת הביצוע אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל "חוק הגזע" הנאצי שהונהג ברומניה, ואף השתדלות המנהל לטובתו היתה לשווא. הוא נפרד מהמוסד בקונצרט פומבי שהצליח בו מאוד ומוריו הוסיפו להזמינו לקונצרטים קאמריים שנערכו בבתיהם וקיבלו את ביקורתו בהערכה. יהושע המשיך לנגן וללמוד בגימנסיה יהודית פרטית, סיים אותה בגיל 19 ובמשפחה הוחלט לשולחו לארץ-ישראל במסגרת עליית-הנוער. רכושו של אביו נשאר בבסרביה, שסופחה לברית-המועצות, ולא היה בידו הכסף הדרוש כדי להצטרף לעליית-הנוער. אך בהתחשב בכשרונו הרב הוענקה לו זכות העלייה לארץ-ישראל חינם, וכך עלה בשנת 1941 ונשלח להכשרה ולימוד בקבוצת גניגר. בראותו כי בעבודת המשק מפסידות אצבעותיו את הכושר לנגינה אמנותית בפסנתר ביקש מהנהלת עליית-הנוער לאפשר לו לעמוד לבחינת יכולתו האמנותית. מייסדת עליית-הנוער, הנרייטה סולד ז"ל, דחתה את בקשתו הראשונה, באומרה כי הארץ זקוקה לחקלאים ולא למנגנים, אך בשומעה את נגינתו לפני הוועדה המליצה לעזור לו. אחרי שנת העבודה במשק קיבל מלגה והתקבל ללימודים בקונסרבטוריון בירושלים ולפרנסתו עבד בחלוקת עיתונים בכל בוקר. אחרי שנה הוסמך למורה למוסיקה בציון "פסנתרן בעל כשרון בולט ומבטיח גדולות". הצליח בנגינה למבחן מועמדים למשרת מורה למוסיקה בבית-ספר לבנות אך לא התקבל בגלל גילו הצעיר (היה בן 20). יהושע נאבק על קיומו והתקדמותו תוך כדי מתן שיעורים פרטיים במוסיקה, וחברתו שנשאה אחר-כך לאישה, עזרה לו בהתאקלמותו האמנותית בהווי הארצישראלי. הוא הצליח בקונצרטים וברדיו (לפני בוא הוריו לארץ ניגן בהצלחה רבה בקונצרט שערכה התאחדות עולי רומניה לטובת העולים הבאים משם בחוסר כל), הסתדר כמורה למוסיקה בקרית מוצקין והשתדל להיות לעזר להוריו. בינואר 1948, בתקופת מלחמת-העצמאות, כשנקראו בני גילו הרווקים לשירות העם, התנדב עימם. אחרי אימונים, שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בשירות קרבי בגיזרת ג'נין, ראש הנקרה ובמקומות אחרים. עם גדודו היה שלושה חודשים במצור ביחיעם, שוחרר עימו ב-14 במאי והשתתף בטיהור הגליל המערבי. נפל בקרב תרשיחא ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948). רק אחרי 9 ימים, כשבחסות קציני או"ם נאספו משדה הקרב שרידי 5 גופות מתוך 7 חברים שנפלו, זיהו הוריו, לפי סימנים מיוחדים, את גופתו ביניהן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. הניח אחריו אישה, תחיה.