יהודה דימנטמן

יהודה, בנם של מרים ומרדכי שלום, נולד ביום י"ח בסיוון תשנ"ו (05.06.1996) בירושלים. בן זקונים למשפחה ברוכת ילדים ולו אחד-עשר אחים ואחיות - שמשון, אליהו, שלמה, נחמה, אביגדור, טובי, רות, חנה, רחל, אפרים ואפרת. גדל במבשרת ציון שממערב לירושלים. למד בבית ספר יסודי "מורשה" בירושלים ובתיכון "בני צבי" בבית אל. בכיתה י"ב עבר לישיבת "חוות גלעד" ושילב לימודי ישיבה, בגרות ומגורים ביצהר. בתקופת הישיבה הגבוהה למד בישיבת "מגדל העמק", בישיבת "מרכז הרב" ובישיבת "חומש". בהיותו בן 22 נשא לאישה את אתיה. בני הזוג התיישבו בשבי שומרון שבצפון השומרון בסמוך ליישוב החרב חומש. בשנת תשפ"א (2021) נולד בנם דוד, שזכה להכיר את אביו רק שמונה חודשים. יהודה ואתיה היו חברי גרעין ישיבת "חומש" שבצפון השומרון.

יהודה למד במכון למורים ביישוב עמנואל, וקיבל תעודת הוראה. הוא מסר את נפשו על לימוד התורה ויישוב הארץ, אדם אהוב, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. תמיד היה בשמחה, בחיות ובמאור פנים. פניו המאירות ושמחת החיים שלו אפיינו אותו במיוחד. כל אדם שפגש הפך לחבר שלו, ותמיד דאג שלכולם תהיה תחושה נעימה בחברה. היה מדריך אהוב על חניכיו בתנועת הנוער ושמר איתם על קשר עד יומו האחרון. יהודה מסר את נפשו ומרצו על ארץ ישראל בבניית גבעותיה ובחיזוק יישובה, אהב מאוד לטייל בנופיה ולטבול במעיינותיה.

ביום חמישי בערב, אור לי"ג בטבת תשפ"ב (16.12.2021), בתום יום הלימודים בישיבת חומש, הצטרף יהודה לרכב הראשון שיצא לביתם אשר בשבי שומרון הסמוכה. ביציאה מחומש בפנייה לכביש הראשי ארבו שלושה מחבלים ופתחו באש לעברם. יהודה נפגע ממטח היריות בצווארו ועלה בסערה השמיימה תוך דקות ספורות. שני חבריו שהיו ברכב נפגעו מרסיסים אך ניצלו. בן 25 בהירצחו. יהודה הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותיר אישה ובן, הורים ואחד-עשר אחים ואחיות. ביום הרצח ממש נולד ליהודה אחיין, ובקום משפחתו מן ה"שבעה" נערכה הברית. התינוק נקרא על שם דודו - לביא יהודה. בדברים שנשאו בברית המילה הביאו בני המשפחה מדברי משוררים, בשינויים והתאמות: על פי "הרעות", חיים גורי: "ונזכור את כולם / את יפי הפאות והתואר / כי מסירות שכזאת לעולם / לא תיתן את לבנו לשכוח / אהבה מקודשת בדם / את תשובי בינינו לפרוח." על פי "אחי הצעיר יהודה", אהוד מנור: "בני הצעיר יהודה / אתה ודאי יודע / אתה ודאי שומע / כל חבריך הטובים שהכירוך ולא הכירוך / נושאים דמותך עמם / ובכל מרחבי ארצנו, אתה נמצא איתם / בני הטוב, אני זוכר את שתי עיניך / ואת שמחת חייך / ובן ונכד יפה כמוך / בשמך לו נקרא - לביא יהודה." עוד ברשימותיו: "המוות איננו מפחיד! הפחד זה המשפחה והכאב... שמחה תחיה כל חי, היא איננה המטרה אבל היא חשובה!" כחודשיים אחרי רצח יהודה החליטו תלמידי ישיבת "נחלת ישראל", שהוא היה בין בוגריה, להלחין ולבצע לזכרו שיר שכתב. השיר "מתנה משמיים" שכתב בהיותו בישיבה הולחן על ידי צור חיים בן משה, וניתן להאזין לו באתר יוטיוב. באתר גם ניתן לצפות בסרטי זיכרון ליהודה. מילות השיר: "שלב אחרי שלב, דף אחרי דף / למרות שאני בכלל לא עף / יום אחר יום, שבוע אחר שבוע / מסתבך בעצמי ממש תקוע / ציפיתי, ייחלתי, התפללתי וביקשתי / אכזבה הדבר היחיד שקיבלתי. לא רואה אורות, מתמודד מול בעיות / רואה רק ירידות, כישלונות ונפילות / מתעקש פעם אחר פעם / מנסה להרגיש טיפה ת'טעם / ציפיתי, ייחלתי, התפללתי וביקשתי / אכזבה הדבר היחיד שקיבלתי. אבל פתאום שהסתכלתי לאחור / ראיתי שכולי משופע באור / דף ועוד דף נהפך למסכת / ופעם אחר פעם יצאתי מהתסבוכת / שבוע אחר שבוע הפך לשנתיים / מרגיש שכל חיי מתנה משמיים!"