ויקטור, בן זהירה ואהרון, נולד בתוניס בי"ב באייר תש"ט (11.05.1949). עלה לארץ עם משפחתו באוגוסט 1962. המשפחה התישבה בבאר שבע, ויקטור למד בבית הספר היסודי "צאלים" בעיר ובתיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים.

אחרי שירותו בצבא למד ויקטור באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע וקיבל תואר מוסמך בהנדסת חומרים, במקביל עבד כחוקר בקריה למחקר גרעיני ליד דימונה.

ויקטור נישא לנורית ונולדו להם שלושה ילדים. מעט אחרי הלידה השלישית חלתה נורית בסרטן. אחרי מאבק קשה שלווה בטיפול מסור ותומך של בעלה היא נפטרה, מאז עבר ויקטור לעבודה חלקית כדי להקדיש זמן רב יותר לילדיו.

ביום שני לפני הצהריים, י"ח באדר תשמ"ח (07.03.1988), חדרה חוליה של שלושה מחבלים ממצרים לארץ. הם חטפו רכב צבאי והגיעו לצומת ערוער. בצומת השתלטו המחבלים על אוטובוס שהסיע עובדים מבאר שבע לקריה למחקר גרעיני בדימונה. חלק מהנוסעים הצליחו להימלט והשאר, בהם ויקטור, נלקחו כבני ערובה (באוטובוס היו בעיקר נשים והוא מוכר כ"אוטובוס האמהות").

המחבלים דרשו לנהל משא ומתן והודיעו שבכל חצי שעה יוציאו להורג את אחד הנוסעים. הראשון להיפגע היה ויקטור, שהוצא להורג בירייה מקרוב לעיני יושבי האוטובוס.

אז החליטו הכוחות שהקיפו את האוטובוס לפעול והשתלטו על הרכב, בהשתלטות נהרגו המחבלים אך לפני כן רצחו עוד שתיים מנוסעות האוטובוס - מרים בן-יאיר ורינה שרצקי.

ויקטור היה בן 39 בהירצחו. הותיר שלושה ילדים, הורים ואחים. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע.

בקריה למחקר גרעיני הוקם גלעד לזכר שלושת העובדים שנרצחו.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker