דוד בן פינחס ורחל נולד בירושלים בשנת תרצ"א (1930). סב־סבו עלה ארצה עם אשתו ושבעת ילדיו בשנת תרי"ז והתיישב בירושלים. בהיותו תינוק נאלצו הוריו לצאת מירושלים מחוסר פרנסה ועברו לפתח־תקוה, בה גרו הורי אִמו, שמשפחתה נמנית עם מייסדי העיר. בהיותו בן שלוש, נפטר אביו, ואבי אִמו, אשר התפרנס מעמל כפיו, אימץ אותם למשפחתו בת 11 הנפשות. כשלמד בישיבת "הישוב־החדש" בתל־אביב, הצטרף ל"ברית חשמונאים", תנועה דתית־לאומית, שמע בה שיחות על הציונות ותירגל תרגילי סדר. בקיץ תש"ה (1945), בהיותו בן 14, הצטרף ללח"י. עבר וועדת קבלה במקלט ציבורי חשוך, ללא השבעה, בלי תנ"ך, דגל ואקדח, כמו שהיה נהוג באצ"ל, וקיבל על עצמו ללחום למען הקמת מדינה עברית וגירוש השילטון הזר. בעיקר עסק בהדבקת כרוזים. כדי להיות בשלוש לפנות בוקר במיפגש, לן בגן ציבורי, תחת כיפת השמים, ואחרי ההדבקה – הגיע בבוקר ללימודים, כאילו ישן כל הלילה בבית. עקב המצב הכלכלי בבית, ובגלל חברותו במחתרת, נאלץ להפסיק את לימודיו וחזר לפתח־תקוה, שם היה אחראי על הדבקת כרוזים וגייס נערים נוספים לתנועה. בעת המצב הצבאי והעוצר, כשהתחבורה לא פעלה, הלכו ברגל לתל־אביב ובחזרה, תוך עקיפת משמרות הצבא, וכל הכרוזים שקיבלו הודבקו ברחובות המרכזיים. השתתף בקורס לנשק ברעננה ובקורס שדאות בזכרון־יעקב. בן 17 וחצי התגייס לצה"ל. לאחר השחרור היה למורה בישראל, השלים לימודיו לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים ובבר־אילן. כתב את הספר "הלוח העברי", הדן בלוח ובתופעות הטבע הקשורות בו. בשנת תשי"ד (1953) נשא לאִשה את תמר לבית זפרן. והיא ילדה לו את רחל, נורית, פנחס ושלמה. הבנים קצינים (מיל.) בצנחנים. שנים רבות היה מורה בבית ספר התיכון "צייטלין" בתל-אביב