בן רחמים וסביחה. נולד ביום י"ב באלול תרצ"ח (8.9.1938) בעיר עמרה אשר בעירק. היה בן למשפחה עירקית מכובדת. בשנת 1950 הועלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" ונשלח לחצור. בשעות-הפנאי היה עוסק בספורט, בכדורעף ובכדורגל עם שאר ילדי השכונה אשר בה התגורר. בגיל י"ב היה לרועה-צאן ולאחר-מכן לבוקר. שם הספיק לסיים את לימודיו היסודיים ושנתיים למד לימודים תיכוניים. אך בשנת 1953 עזב את חצור ועבר לגור בהרצליה. שם עבד בנגריה עד יום גיוסו, באפריל 1956.

בפרוץ מערכת-סיני השתתף בה ומילא בה תפקיד חשוב. בשנת 1957 נסע לבקר את הוריו, שעברו בינתיים לפרס. הוריו הפצירו בו להישאר לידם אולם הוא לא נענה לבקשותיהם באמרו כי החיים בחוץ-לארץ אינם בשבילו, כי במשך השנים שישב בארץ היכה שרשים עמוקים בה. עשה כמה נסיונות להיקלט ברעננה אך לא עלה הדבר בידו והוא לא ראה דרך לעצמו אלא לעבור לבאר-שבע, בה הסתדר ובנה את קינו. אחרי שחרורו מן הצבא היה נקרא למילואים ובימי הכוננות והמתח שלפני מלחמת ששת הימים, שוב נקרא לדגל. יחידתו פעלה אז בסביבות רפיח והוא סופח על-ידי מפקדיו לזחל הפיקוד.

ביום הראשון לקרבות- המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), חלף הזחל על פני כמה פצועים שהיו מוטלים בדרך ובחזרם לחלץ אותם נפגעו על-ידי פגז מרגמה - דויד נפל בקרב זה שנערך דרומית לצומת-רפיח. הניח אשה וילד בגיל רך. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי והועבר לאחר-מכן למנוחת- עולמים בבית-הקברות ברעננה.

אחרי מותו סיפרה אשתו הצעירה כי הוא הלך למערכה ברצון ומתוך הכרה שבהכרח, כי לא פעם התבטא שאין מנוס ממלחמה במצב כפי שהוא. היא סיפרה עוד שכדי להיות מוכן ליציאה למערכה היה בודק את תרמילו את ציודו האישי יום יום, וימים אחדים לפני שנקרא גם ביקש את שותפיו בעסק שבבאר-שבע לסדר את החשבון המשותף. "סתם, ככה... על כל מקרה... שלא תהיינה בעיות לכרמלה..." כי אכן היתה לו הרגשה שהוא לא יחזור. עמוד הוקדש לזכרו בבטאון המועצה המקומית של רעננה. בירחון "כאן באר-שבע", שהוציאה העירייה הועלה זכרו במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות".